השבוע תחנוך אוניברסיטת בר-אילן את המרכז הרב תחומי לחומרים מתקדמים וננוטכנולוגיה. סתם עוד אירוע חגיגי במוסד אקדמי שמאיר לרגע קט את עבודתה של קבוצת חוקרים המתמקדת בתחום ספציפי של עשייה מדעית. עוד טקס אחד בו מורעפים על החוקרים הללו שבחים ראויים, שבו מובעת תודה ראויה לתורמים שסיפקו לנו עוד תשתית חיונית להעשרת הידע האנושי. אבל המאפיינים הייחודיים של המרכז החדש מספקים לנו גם הזדמנות לבחון כמה נושאים חשובים הרלוונטיים למדע הישראלי במאה ה-21.
בראש ובראשונה, זוהי דוגמה נוספת לפוטנציאל ה"כחול-לבן" שלנו לעמוד בחזית המחקר החדשני הבינלאומי. ננוטכנולוגיה – התמודדות עם חומרים ותופעות ברמה הננומטרית (כלומר, מיליארדית המטר) – היא תחום מדעי צעיר שמתפתח בקצב מסחרר. הרעיון עצמו נטבע רק ב-1974, ופעילות גדולה בתחום החלה לפני פחות מ-30 שנה, בעקבות פיתוח כלים שאפשרו למדענים לבחון מה קורה בממד כה זעיר. מאז חלה פריצת דרך אחת אחרי השנייה וסימניהן ניכרים היטב מחוץ למעבדה ולספרות המקצועית.
הודות לננוטכנולוגיה מתרחשות מהפכות המסייעות להפנות תרופות ישירות לאזורי הגוף שבהם הן נחוצות, להפחית את החיכוך בכלי הרכב ולהפחית משמעותית את צריכת הבנזין, להגדיל במאות אחוזים את יכולתנו לנצל את האנרגיה הסולארית, לספק חומרים שיכולים לעמוד בסוגים שונים של נזקים - בקיצור, לשנות את חיינו בדרכים חיוביות רבות. האקדמיה הישראלית הפכה בהצלחה לחלק מהמאמץ המהפכני הזה, עד כדי כך שאנו מצליחים לפתוח את המרכז החדש הזה, שהוא אחד המתקנים המתקדמים בעולם.
זהו גם מרכז רב תחומי ייחודי, הנובע ישירות מאופי הננוטכנולוגיה וסוג זה של מחקר מדעי חדשני. תחת קורת גג אחת יוכלו לעבוד באוניברסיטה 40 קבוצות מחקר מפקולטות שונות בבר-אילן. כל אחת מהקבוצות הללו תתמקד בתחום מאוד ספציפי של ננוטכנולוגיה, אך כולן מבינות את הצורך בפרספקטיבה חובקת ובעבודה הדדית ופרודוקטיבית. חלק מהקבוצות עוסקות בפיתוח ננו-חומרים מורכבים, כמו ננו-צינורות העשויים מאטומי פחמן. אחרים בוחנים ליצור מקורות אנרגיה מתחדשים, כמו תאים סולאריים וסוללות חשמליות מיניאטוריות. יש המתעניינים בננו-מגנטים (ועיצוב סוגים חדשים של שבבים). אחרים מוקדשים לנושאים רפואיים (כולל עבודה מתקדמת על הליכים מבטיחים לטיפול בסרטן).
שיתוף הפעולה האיתן הזה מצטרף לשיתוף פעולה נוסף, שהוא אחד מסימני המסחר החשובים ביותר של הננוטכנולוגיה. נראה שאין תחום מדעי אחר שבו המרחק בין מחקר המעבדה הבסיסי ליישום תעשייתי כה קצר. הדבר מצריך סיוע נרחב מהתעשייה לאקדמיה, והשאלה היא כיצד יינתן סיוע כזה וכיצד נוכל להבטיח תיאום מיטבי בין המעורבות החשובה של מי ש"שולטים בארנק" לבין החופש האקדמי הלא פחות חשוב של אלה. ש"שולטים בידע".
זה גם מחייב את היכולת שלנו לחצות את הגבולות הללו בתבונה וליצור הזדמנויות רבות לפעילות בינלאומית. ואכן, חלק ניכר מהעבודה במרכז החדש מתבצע הודות למימון ממקורות חיצוניים, כמו קרנות מהאיחוד האירופי וממשלת ארה"ב - עובדה המעידה על הכרתן באיכות יוצאת הדופן של החוקרים עצמם.
עם זאת המימון החיצוני הזה עוזר לנו להפנות את תשומת הלב שלנו פנימה. המרכז החדש תורם למען האינטרס הלאומי של ישראל – בין היתר על ידי קבלת מדענים חוזרים – אך הוא עדיין ממתין להכרה לאומית ראויה. בניית המרכז לא הייתה מתקיימת ללא תרומתם הנדיבה של ידידי בר-אילן ברחבי העולם בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי.
אבל האקדמיה הישראלית לא יכולה להסתדר רק עם התרומות האלה. הגיע הזמן להגביר את חשיבות הלימוד האקדמי על ידי העלאתו על סדר היום הלאומי, לצד הביטוי התקציבי הראוי לו.
מאת משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן. (מאת: jpost.com)
עִבְרִית 
English