עודד אברמסקי נולד בירושלים. הוא קיבל MD ו-Ph.D. תארים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את התמחותו בנוירולוגיה עשה בבית החולים האוניברסיטאי הדסה וקיבל הסמכה בנוירולוגיה בשנת 1973. בשנים 1981-1988 היה יו"ר החטיבה לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בהדסה. בשנת 1982 מונה לראש היחידה לנוירואימוניות בארגון הרפואי הדסה ולפרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1988-2005 שימש כראש המחלקה הנוירולוגית בבית החולים האוניברסיטאי העברי הדסה. הוא נושא בקתדרה לנוירולוגיה של ישראל ש. וכסלר. בשנים 1987-1992 היה המדען הראשי של משרד הבריאות הישראלי ויו"ר הארגון הלאומי למחקר רפואי. בשנים 1992-1996 כיהן כדיקן הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויו"ר איגוד דיקני הרפואה בישראל. בשנת 1999 מונה אברמסקי ליו"ר מרכז אגנס ג'ינג'ס לנוירוגנטיקה אנושית בהדסה. בשנת 2002 זכה בתואר "איש השנה ברפואה" על ידי Lion's Israel. הוא נשיא כבוד של האגודה הישראלית לנוירואימונולוגיה; חבר כבוד באיגוד הנוירולוגי האמריקאי (2003); חבר שותף זר במכון לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים ארה"ב (2004); עמית כבוד של הקולג' המלכותי לרופא בריטניה (FRCP) (2006).
בישראל כיהן אברמסקי גם כיו"ר הוועדה המייעצת הרפואית של החברה הישראלית לטרשת נפוצה; יו"ר הוועדה לרפואה בסיסית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; יו"ר הוועדה למדעי המוח של המועצה הלאומית למו"פ; יו"ר הוועדה המייעצת אד-הוק של משרד המדע להערכת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא היה חבר ב: הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה; מועצת הנאמנים, המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות; המועצה הלאומית לבריאות; הוועד הפועל, המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל. הוא מכהן כחבר ב: הוועדה המייעצת הלאומית למכוני המחקר של ממשלת ישראל; הוועדה המייעצת לתרופות וטכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות.
תפקידים בינלאומיים נוספים: יו"ר מועצת הנגידים של הקרן הדו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל. נשיא הוועדה האירופית לטיפול ומחקר בטרשת נפוצה. יו"ר הקונגרס הבינלאומי לנוירואימונולוגיה (1990); של הקונגרס האירופי לטרשת נפוצה (1995); ושל הקונגרס של האגודה הנוירולוגית האירופית (2000). חבר בוועדות הפרסום וההיגוי של הפדרציה העולמית לנוירולוגיה. חבר במועצה המייעצת הבינלאומית של "עקרונות הרפואה הפנימית של האריסון", מקגרו-היל.
במהלך שירות מילואים היה מפקד רפואה במטה אוגדה, ולאחר מכן מונה לאלוף-משנה ועוזר מפקד מחקר ופיתוח (מו"פ) של צה"ל ומשרד הביטחון, ומנהל "האיש בלחימה". "פרויקט.
אברמסקי פרסם ארבעה ספרים ולמעלה משלוש מאות מאמרים מדעיים. הוא היה/הוא חבר בוועדת העורכים של שנים עשר כתבי עת מדעיים בינלאומיים, במועצת המנהלים של חמש אגודות בינלאומיות מדעיות, ובדירקטוריון של שבע חברות ביו-פרמצבטיקה ומו"פ.
מֶחקָר
תחומי העניין הקליניים והמדעיים העיקריים של עודד אברמסקי הם בתחום הנוירואימונולוגיה הקלינית והניסויית עם התמקדות במחלות נוירולוגיות אוטואימוניות. הוא היה אחד המדענים הראשונים שהקים את תחום הנוירואימונולוגיה והדגים פתוגנזה חיסונית במחלות נוירולוגיות שונות של מערכת העצבים המרכזית (CNS), מערכת העצבים ההיקפית (PNS) והשרירים.
פרויקט מרכזי היה ההוכחה לכך שמיאסטניה גרביס (MG) היא מחלה אוטואימונית נגד הקולטן לאצטילכולין (AchR) בצומת העצב-שרירי (NMJ). הוא גרם ל-MG אוטואימונית ניסיוני (EAMG) על ידי חיסון אקטיבי עם AchR מטוהר ועל ידי העברה פסיבית עם לימפוציטים בעלי רגישות ל- AchR. הוא הדגים תגובה חיסונית ספציפית ל-AchR בסרום של חולי MG. אברמסקי הראה השפעה מועילה של קורטיקוסטרואידים וכימותרפיה על EAMG וזה שימש קו מנחה להצלחת אימונותרפיה של MG ומחלות אוטואימוניות רבות אחרות. בנוסף למחקרים על MG, שהובילו לאחר מכן מדענים להראות שלכמה הפרעות ספציפיות אחרות לאיברים יש גם פתוגנזה אוטואימונית, אברמסקי חקר היבטים חיסוניים של מחלות PNS ו-CNS אחרות. ב-PNS: הוא בודד ואיפיין שני חלבוני מיאלין בסיסיים (MBP), אחד ספציפי ל-PNS והשני ספציפי ל-PNS וגם ל-CNS. חיסון עם MBP1 והעברה פסיבית של לימפוציטים בעלי רגישות MBP1 לבעלי חיים גרמו לדלקת עצבית אוטואימונית ניסיוני (EAN), בעוד שפרוצדורות דומות באמצעות MBP2 גרמו הן ל-EAN והן לדלקת אנצפלומיאליטיס אוטואימונית (EAE). תגובה חיסונית לאנטיגנים הוכחה בחולים עם דלקת מוח מפוזרת חריפה (ADEM), מיאליטיס רוחבית, פולינאוריטיס (תסמונת Guillan-Barre') ודלקת מונונריטיס. ב-CNS: הוא בודד אוליגודנדרוציטים מהמוח, איפיין תכונות ביוכימיות ואימונולוגיות, והצביע על החשיבות האפשרית של תאים אלו המייצרים מיאלין ואנטיגנים שלהם בפתוגנזה החיסונית של טרשת נפוצה (MS).
אברמסקי תיאר שיפור בולט במהלך של טרשת נפוצה, כמו במחלות אוטואימוניות אחרות, בנשים הרות במהלך המחצית השנייה של ההיריון. לאחר מכן, הוא ועמיתיו הוכיחו את חוסר היכולת לגרום למחלה אוטואימונית ניסויית בחיות הרות. הם גילו שלמי שפיר וסרום חבל הטבור יש את היכולת לדכא EAE, EAN ו-EAMG, ושהמולקולה הפעילה היא האלפא-פטופרוטאין (AFP) הקשור להריון. הוא הראה השפעה מדכאת חיסונית של AFP מטוהר in vivo ו-in vitro, ובהמשך נעשה מחקר שלב II עם rhAFP במחלות אוטואימוניות בימינו. בנוסף, הראה אברמסקי את חשיבותם של גורמים הורמונליים וביוכימיים שונים על מהלך מחלות אוטואימוניות קליניות וניסיוניות; דוגמה אחת היא ההשפעה של ההשפעה ההיפותלמומית דרך האינטראקציה בין המערכת החיסונית למערכת הנוירואנדוקרינית. כמו כן, אברמסקי ועמיתיו תיארו את ההשפעה של החומרים האימונומודולטורים החדשים, לינומיד ולקווינומיד, על EAE ו-EAMG, ועל טרשת נפוצה ומחלות אוטואימוניות אחרות. הם גם תיארו את ההשפעה המיטיבה של השתלה של תאי גזע שונים על דה-מיאלינציה ודלקת ב-EAE. פרויקט מחקר גדול חדש הוא על פתוגנזה אפשרית בתיווך חיסוני של כמה מחלות מוח ניווניות. אברמסקי ואח'. מצאו נוגדנים לאנטיגנים נוירונים מסוימים (טאו, עמילואיד, סינקלאין וכו') בחולים עם מחלה ניוונית (אלצהיימר, FTD, DLBD, פרקינסון). הם הצליחו לגרום לדלקת מוח אוטואימונית ניסיונית עם מאפיינים קליניים ופתולוגיים של פגיעה קוגניטיבית וטאואופתיה נוירונית בבעלי חיים שחוסנו עם האנטיגן טאו. הם הראו השפעות מועילות של חומרים מדכאים חיסוניים על מודל זה. מחקרים אלו עשויים להוביל בעתיד לאסטרטגיות חדשות לטיפול במחלות נוירודגנרטיביות נפוצות.
עִבְרִית 
English