רון ארד, חייל ישראלי נעדר בפעולה

נווט חיל האוויר הישראלי, נתפס בלבנון על ידי מיליציית אמ"ל האסלאמית

רון ארד נלכד לאחר שענה לקריאה למילואים כנווט בחיל האוויר הישראלי. הוא נאלץ להיחלץ ממטוסו מעל העיר צידון בלבנון ונלכד על ידי חברי ארגון אמל השיעי הנתמך על ידי איראן. מאז, רון הוחזק בשבי כמה קבוצות, כולן קבוצות שיעיות קיצוניות, בגיבוי איראן.

בזמן לכידתו באוקטובר 1986, רון ארד בן ה-28 אז היה סטודנט שנה ראשונה להנדסה כימית בטכניון, ונולד לו תינוק חדש.

היו מאמצים דיפלומטיים בין-ממשלתיים מתמידים ואינטנסיביים להשיג מידע על רון במשך כמעט 20 שנה. אף אחד לא הצליח. זה רק הגדיל את הערך של השגת מידע.

ידוע ממכתבים שהתקבלו מיד לאחר לכידתו שהוא לא היה במצב בריאותי תקין, אבל במשך כמעט 20 שנה לא ידוע דבר על מצב בריאותו הנוכחי, או, לצורך העניין, שום דבר אחר עליו מלבד דיווחים לא מאומתים. הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לשלוח או לקבל מכתבים. הרשויות הישראליות מניחות שהוא עדיין בחיים.

זמן קצר לאחר לכידתו, הייתה סדרה של משא ומתן לשחרורו של רון. הסיבוב הראשון התקלקל בשנת 1988. על פי ההערכות, ארד "נמכרה" אז על ידי ראש הביטחון של אמל, מוסטפא דיראני, לכוחות אחרים בגיבוי איראני בלבנון. מאז, דיווחים סותרים יש בשפע. במאי 1988 הוא נעלם לחלוטין.

באוקטובר 2003 דיווח העיתון הישראלי "ידיעות אחרונות" כי שלושה דיפלומטים וגורמי מודיעין איראנים לשעבר, המתגוררים כיום באירופה, טענו כי רון ארד חי ומוחזק בכלא ליד טהרן. עוד אמר הגורם כי ארד אושפז פעמיים בשל בעיות לב והיה משותק בכוונה לאחר שניסה להימלט מהכלא. גם המודיעין הישראלי סבור שארד מוחזקת באיראן או בלבנון על ידי כוחות מגובים איראניים. האיראנים מעולם לא הודו בפומבי שהם מחזיקים ברון או שיש להם מידע כלשהו לגבי מצבו או מיקומו.

לרון יש בת מתבגרת שאותה הכיר רק בהיותו תינוק.

מכתב מרון ארד למשפחתו, 1987

שלום לכולם,

היום יום ראשון (אני חושב שבשבילנו זה ראש השנה), 27 בספטמבר 1987. תרשו לי קודם כל לומר לכם כמה אני משתוקק לראות את כולכם (כל כך הרבה זמן עבר - אני חושב שעברה בערך שנה - נכון?) . אני חולם עליך לפעמים, אבל אני משתדל לא לחשוב יותר מדי במהלך היום כדי להימנע מלהיות דמורלי מדי. באופן כללי, אני במצב בריאותי טוב, ומרגישה בסדר. הם מתייחסים אלי טוב. היד שלי לאט לאט משתפרת, אבל היא תשתפר לגמרי כשאחזור לשגרה הרגילה שלי. (ה' והמנהיגים ברצון). כל יום, אני מבלה שעות בתפילה לזה [לחזור הביתה], ומקווה שגם אתה. אני יודע שזה קשה, אבל בבקשה נסה לעשות כל מה שאתה יכול בשבילי.

אני לא יודע איך, אבל בבקשה שלח מסר למעצמות, למנהיגים שלנו, לממשלה, לכל מי שמסוגל לעשות משהו כדי להוציא אותי מכאן. בבקשה תעשו כמיטב יכולתכם, כי לבנון היא לא מקום להיות בו, ואני באמת רוצה לראות את כולכם - כי אחד לא צריך להיות בשבי כשיש אלטרנטיבות אחרות. עם תקווה וכוונות טובות, הכל יכול להתבצע. רק בבקשה, אל "תשחק עם הזמן", תתנהג כאילו נגמר לנו הזמן! אתה צריך לדבר [למנהיגים, לציבור, לטרוריסטים] ככל שאתה יכול, ולהתפשר מתי שאפשר. חיינו (בני הערובה משני הצדדים) בידיכם, ואנחנו סומכים עליכם. שמעתי מעט מאוד על מה שלומך, אבל יום אחד הכל יהיה אחרת.

תמי, אני רוצה לומר לך, עכשיו אני מבין לגמרי את הנושא שדיברנו עליו לא פעם, הרצון שלך לעזור לשבויים (לאו דווקא שבויי מלחמה). אתה יכול לנסות לעשות משהו למען האסירים של הארגון הזה, לעזור לזמן לעבור, ולעזור להם לחיות חיים טובים יותר (קצת אוכל, ספר תפילה, כל דבר שאתה עושה הוא משמעותי). אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה דברים קטנים כאלה חשובים לאדם בודד שנמצא רחוק.

כתבתי את הדברים הכי חשובים שרציתי להגיד לך. בסך הכל, אני בסדר, ובדרך כלל מרגיש בסדר הם מתייחסים אליי טוב (אני מקווה שתעשה את אותו הדבר). נא לבנות את הבית (החדש) שלנו, לקבל עצה מאביך. בבקשה תשקיעו את כל כולכם בגידול הבת שלנו (מה שאתם עושים נפלא). אנא הדריכו אותה בערכים הנכונים, היא התקווה שלנו לעתיד! אני מקווה לראות אותך בקרוב מאוד. רק תסתכל אחורה על השנה שחלפה, ותבין שלא נעשה הרבה. אנא נסה לעשות יותר, למען כולנו. אני יודע שזה קשה, אבל בבקשה, העבירו את המסר שזה תלוי בנו להתגבר על מכשולי השנאה, הפחד והחשדנות באמצעות חמלה, אהבה ורחמים... ואז הכל ישתנה.

אני מתפלל שבעזרת ה' נוכל להתראות בקרוב, בשנה החדשה הזו. יום הכיפורים מתקרב, ואני אתפלל יחד אתכם שה' יברך את כולנו. בואו נקווה שהוא יעזור למנהיגים לעשות את הבחירות הנכונות. אתה גם יכול לעזור, בבקשה נסה! אני מקווה שאתם דואגים לעצמכם, וגם לאחרים. אל תאבד תקווה, יהיו ימים אחרים, טובים יותר. בכל הכוח, אני מנסה לא לוותר. אני עוצרת את נשימתי ומחזיקה אצבעות.

אוהב תמיד, רון