העם הדרוזי מתגורר בעיקר בישראל, בסוריה ובלבנון. מדובר בקהילה דוברת ערבית נאמנה למדינה שספגה מאות נפגעים בהגנתה, ואנשיה משרתים היום בתפקידים רמי דרג ורגישים בצבא ובכוחות הביטחון הישראליים. בישראל רוב הדרוזים רואים עצמם כקבוצה אתנית מובהקת ואינם מזהים את עצמם כערבים.
העדה הדרוזית בישראל מוכרת רשמית כישות דתית נפרדת עם בתי דין משלה (בעל סמכות שיפוט בענייני מעמד אישי – נישואין, גירושין, מזונות ואימוץ) ומנהיגות רוחנית. תרבותם ערבית ושפתם ערבית, אך הם בחרו נגד הלאומיות הערבית המרכזית ב-1948 ומאז שירתו (תחילה כמתנדבים, אחר כך במערכת הגיוס) בצבא ההגנה לישראל ובמשטרת הגבול (הנה כתבה על הנווט הדרוזי הראשון בחיל האוויר הישראלי).
בעולם יש ככל הנראה כמיליון דרוזים החיים בעיקר בסוריה ובלבנון, כאשר 104,000 בישראל, כולל כ-18,000 בגולן (שנכנס לשלטון ישראל ב-1967) וכמה אלפים שהיגרו לאירופה ולצפון ודרום אמריקה.
העדה הדרוזית בישראל היא בעלת מעמד מיוחד בקרב קבוצות המיעוט במדינה, ובני העדה הגיעו לתפקידים גבוהים במישור המדיני, הציבורי והצבאי.
חסר חייל דרוזי
מג'די חלבי, בנם של פחמיה ונזמי, הוא חייל דרוזי מהכפר דליית אל כרמל שנעדר מאז מאי 2005. מג'די שירת במחנה של חיל תחמושת ליד היישוב טירת הכרמל, דרומית לחיפה. הוא נראה לאחרונה ב-24 במאי 2005 בסביבות חמש אחר הצהריים. הוא נשא תיק על גבו, ועמד בטרמפיאדה סמוך לסניף בנק הפועלים בכפר שלו, וניסה לעלות בטרמפים חזרה לבסיסו. מג'די היה בן 19 ביום שנעלם. גובהו 170 ס"מ (5'6), בעל מבנה גוף דק, עיניים חומות, שיער חום קצר, דובר ערבית ועברית. ב-6 ביוני 2005, מג'די הוכרז כחייל נעדר בצה"ל. ב-10 ביוני 2007 אישר ראש ממשלת ישראל שקרן "נולד לחופש" תסייע גם היא באיתור מג'די חלבי. קרן "נולד לחופש" מציעה פרס של 10 מיליון דולר עבור כל מידע שעשוי לפתור את תעלומת היעלמותה של מג'די חלבי. אתר "נולד לחופש".
רקע היסטורי
לדת הדרוזית שורשיה באיסמעיליזם, תנועה דתית-פילוסופית שייסדה את הח'ליפות הפאטמית במצרים במאה העשירית. בתקופת שלטונו של אל-חכים (996 - 1021) נוצרה האמונה הדרוזית, הממזגת את המונותאיזם האסלאמי עם הפילוסופיה היוונית והשפעות הינדו. גיור פעיל של האמונה החדשה היה קצר; מאז 1050 בערך הקהילה סגורה בפני זרים.
הדרוזים הראשונים התיישבו במה שהיא כיום דרום לבנון וצפון ישראל. עד לכיבוש העות'מאני של סוריה (1516), חיו דרוזים גם באזור הגבעות שליד חלב, והסולטן סלים הראשון הכיר בפח'ר אל-דין כאמיר הדרוזים, בעל הסמכות המקומית. סכסוכים אזרחיים בין הדרוזים הלבנונים לנוצרים המארונים הסתיימו ב-1860 עם הממשל האוטונומי של הר לבנון, שנכפה על ידי המעצמות הגדולות. הדרוזים מעולם לא חזרו לעלות באזור ומרכז העדה עבר להר חאוראן בסוריה, שנודע כג'בל-אל-דרוז (הר הדרוזים) - השם שהיה בעבר שם נרדף להר לבנון.
עד סוף השלטון העות'מאני (1918) נשלטו הדרוזים על ידי אמירים, כקהילה חצי אוטונומית. ב-1921 ניסו הצרפתים להקים מדינה דרוזית במסגרת המנדט הצרפתי, אך הניסיון נכשל.
הדרוזים בגליל ובהר הכרמל תמיד שמרו על קשר עם שאר זרועות העדה, בעיקר עם אלו של החרמון והלבנון. בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל הם נמנעו מלהשתתף בסכסוך הערבי-יהודי, ובמהלך מלחמת העצמאות של ישראל (1948) הפכו למשתתפים פעילים בצדה של ישראל.
אמונות ומסורות
הדרוזים רואים באמונתם פרשנות חדשה לשלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואיסלאם. עבורם, סיפור הבריאה המסורתי הוא משל, המתאר את אדם לא כאדם הראשון, אלא כאדם הראשון שהאמין באל אחד. מאז, רעיון המונותאיזם הופץ על ידי "שליחים" או נביאים, המודרכים על ידי "מנטורים" המגלמים את רוח המונותאיזם. המדריכים והנביאים מגיעים מכל שלוש הדתות, וכוללים את יתרו ומשה, יוחנן המטביל וישו מנצרת, וסלמאן הפרסי ומוחמד - כולם גלגולים של אותו רעיון מונותאיסטי. בנוסף, הדרוזים מחזיקים בהערכה רבה באנשים משפיעים אחרים – ללא קשר לדתם – בתור תומכי הצדק והאמונה באל אחד. אלה כוללים את אחנתון המצרי, הפילוסופים היוונים סוקרטס, אפלטון ואריסטו ואלכסנדר מוקדון.
למרות שהדרוזים מכירים בכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות, הם מאמינים שטקסים וטקסים גרמו ליהודים, נוצרים ומוסלמים להתרחק מ"אמונה טהורה". הם טוענים שאנשים המאמינים שאלוהים יסלח להם אם יצמו ויתפללו, יבצעו עבירות בציפייה שיסלחו להם - ואז יחזרו על חטאיהם. הדרוזים חיסלו אפוא את כל מרכיבי הטקס והטקס; אין ליטורגיה יומית קבועה, אין ימים קדושים מוגדרים ואין חובות עלייה לרגל. הדרוזים מבצעים את החשבון הרוחני שלהם עם אלוהים בכל עת, ולפיכך אינם זקוקים לימי צום או כפרה מיוחדים.
הדת הדרוזית סודית וסגורה בפני חוזרים בתשובה. מנקודת המבט התיאולוגית, הסודיות נובעת מהעיקרון ששערי הדת היו פתוחים בפני מאמינים חדשים במשך שנות דור כאשר התגלתה לראשונה וכולם הוזמנו להצטרף. מאחר שלדעתם כל מי שחי היום הוא גלגול של מישהו שחי באותה תקופה, אין סיבה לאפשר להם להצטרף היום. לכן הדרוזים נמנעים משליחות, ואף בן דת אחרת לא יכול להפוך לדרוזי.
ספרי דת דרוזים נגישים רק לחניכים, ה-Uqqal ("יודעים"). הג'והל ("בורים") מקבלים את האמונה על בסיס המסורת הנמסרת מדור לדור.
עקרונות ומצוות
לדת הדרוזית אין טקסים או טקסים, ואין חובה לקיים מצוות בפומבי. העקרונות העיקריים המחייבים את כל הדרוזים, גם אוקל וגם ג'וחאל, הם:
- אמירת אמת (במקום תפילה)
- תמכו באחיכם (במקום צדקה)
- נטישת האמונות הישנות (במקום לצום)
- טיהור מכפירה (במקום עלייה לרגל)
- קבלת אחדות אלוהים
- כניעה לרצון האל (במקום מלחמת קודש)
האוקקל כבולים ליותר מצוות מאשר הג'והל. גם המראה החיצוני שלהם שונה: לגברים ראש מגולח מכוסה בטורבן לבן, שפם וזקן; הנשים לובשות מטפחת ראש לבנה, הנקראת נקב. החסודות ביותר מבין הנשים מסתירות את כל שיערן מתחת לכיסוי נפרד, העיראקיה, שמהודקת סביב הראש מתחת לצעיף הלבן. על הדרוזים נאסר לאכול חזיר, לעשן או לשתות אלכוהול.
נשים דרוזיות
נשים דרוזיות יכולות להגיע לתפקידים בעלי משמעות דתית, וחלקן אכן השיגו דרגות גבוהות. לגבי מעמד אישי, זכויותיהם כמעט זהות לאלו של גברים; למעשה, נשים דרוזיות מועדפות על פני גברים בהצטרפות לאוקקל, מכיוון שהן נחשבות ל"מוכנות יותר מבחינה רוחנית". כתוצאה מכך, יש יותר נשים מגברים בקרב האוקקל. נקבה לוקחת חלק באסיפות הדתיות בחילווה (בית התפילה), אך יושבות בנפרד מהגברים.
גברים ונשים אוקקל בדרך כלל מתחתנים. אם ג'והל מעוניין להתחתן עם חבר ב-uqqal, הראשון צפוי להצהיר מראש על כוונתו/ה להצטרף בעתיד הקרוב. לגברים דרוזים, הן אוקקל והן ג'והאל, אסור להיות יותר מאישה אחת, והם אינם רשאים להתחתן בשנית עם אשתו הגרושה, או אפילו להיות איתה תחת קורת גג אחת. כמו כן, אוקקל זכר אינו יכול להיות לבד עם אישה שאינה קרובת משפחה (בן זוג, בת, אחות, אם) ואף לא להגיב לברכתה אלא אם כן נוכח אדם שלישי. גברים ונשים כאחד מעודדים לשמור על עצמם מפני התנהגות לא צנועה או אימפולסיבית.
מערכת החינוך הדרוזית
מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948, שגשגה מערכת החינוך הדרוזית. ב-1948/49 נרשמו לבית הספר רק 981 דרוזים – 881 בנים ו-100 בנות. כ-30 שנה לאחר מכן למדו 18,729 תלמידים דרוזים, גידול של 19 תלמידים. כיום ישנם למעלה מ-30,000 תלמידים דרוזים במערכת החינוך - כ-2.3% מכלל התלמידים בישראל, למרות שהייצוג של הדרוזים באוכלוסייה הכללית הוא רק 1.6%.
מאת ד"ר נעים ארידי, מקור: משרד החוץ הישראלי
עִבְרִית 
English