על תרומתו הייחודית לסוציולוגיה היסטורית השוואתית של ציביליזציות וחקר המודרניזציה; על התפקיד המרכזי שמילא בהתפתחות הסוציולוגיה הישראלית ושל הסוציולוגיה של ישראל; על מחויבותו העמוקה להוראה ולמחקר, ועל יצירת דיאלוג בונה בין אסכולות תיאורטיות, דיסציפלינות מדעיות, תרבויות ודורות שונות.
פרופ' אייזנשטדט נולד בוורשה, פולין בשנת 1923. הוא הגיע לארץ ישראל בגיל 12. הוא החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1940, שם סיים את התואר השני שלו ולאחר מכן את הדוקטורט שלו.
משנת 1944 עבד כמורה ובתפקידי ניהול באוניברסיטה העברית. מאז 1974 הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים, ובין השנים 1970-2004 היה עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית. בתקופה זו היה נשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית ויו"ר המועצה האקדמית של יד בן צבי. במהלך השנים שימש גם כפרופסור אורח ועמית מחקר באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם (הרווארד, מישיגן, שיקגו, MIT, סטנפורד, היידלברג, ארפורט, הונג קונג וברלין). הוא חבר באקדמיה הישראלית למדעים, חבר כבוד זר של האגודה הפילוסופית האמריקאית, שותף זר של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב, חבר חוץ של כבוד באקדמיה לאמנויות ומדעים; עמית מחקר זר של כבוד במכון לסוציולוגיה של האקדמיה הסינית למדעי החברה; עמית כבוד של בית הספר לכלכלה ומדעי המדינה בלונדון.
הניתוח המלומד שלו מתמקד במחקר השוואתי והיסטורי של מוסדות, תהליכים ורעיונות בתרבויות עולמיות מרכזיות. חלק גדול מעבודתו הוקדש לניתוח הציוויליזציה היהודית והחברה הישראלית.
בעקבות המנטור שלו מרטין בובר, המחקר והכתיבה שלו משתרעים גם על דיסציפלינות שונות במדעי הרוח והחברה ועבודתו עוסקת בבעיות עולמיות של דמוקרטיה, מודרניות ופונדמנטליזם.
בלמעלה מחמישים שנות מחקר פרסם ספרים רבים ומאות מאמרים, וערך ספרים חשובים מאוד בתחומו. עבודת המחקר שלו זיכתה אותו בפרסים רבים: פרס ישראל לסוציולוגיה (1973), פרס רוטשילד למדעי החברה (1970), פרס מקאיבר של האגודה האמריקאית לסוציולוגיה (1966), פרס בלזן הבינלאומי (1988); פרס אמלפי האירופי לסוציולוגיה ומדעי החברה (2001) ופרס המחקר הומבולדט (2002). הוא זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות ברחבי העולם.
עִבְרִית 
English