פרופ' מיכאל קונפינו

פרס אמת מוענק לפרופ' מיכאל קונפינו על תרומתו לחקר ההיסטוריה הרוסית, שהעניקה לו מוניטין כהיסטוריונים בולט בעולם, ועל תרומתו המכרעת הן למחקר האמפירי והן למחקר רחב, מעמיק ומקורי. מושג ההתפתחות ההיסטורית והאופן שבו ההיסטוריונים מתייחסים אליו.

פרופ' מיכאל קונפינו פרופ' מיכאל קונפינו נולד בבולגריה בשנת 1926. הוא עלה ארצה בשנת 1948; שימש כשליח לענייני הגירה בצפון אפריקה (1951-1953) ובברית המועצות (1960).

פרופ' קונפינו למד מדעי הרוח והחברה באוניברסיטת סופיה, באוניברסיטה העברית בירושלים, ב-Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales בפריז ובסורבון, שם קיבל את הדוקטורט בהצטיינות יתרה, ב-1959, עבור עבודת גמר. על ההיסטוריה האגררית של רוסיה במאה ה-18.

פרופ' קונפינו הצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית בשנת 1959 והיה המייסד והיושב ראש הראשון של החוג ללימודי רוסית (1964-1969). ב-1970 הצטרף לאוניברסיטת תל אביב. בשנה שלאחר מכן ייסד את מרכז המחקר הרוסי ומזרח אירופה ושימש כמנהלו עד 1977. בשנים 1980 עד 1995 הוא החזיק בקתדרה להיסטוריה וציוויליזציה רוסית ומזרח אירופה.

תחומי התמחותו של פרופ' קונפינו הם היסטוריה רוסית והשוואתית, ועבודת המחקר שלו מקיפה את השאלה החקלאית באירופה, מבנה החברות במשטר הישן והיסטוריה אינטלקטואלית. תרומתו ללימודים כוללת שורה של שיטות מחקר היסטוריות חדשניות וגישות מקוריות לנושאים היסטוריוגרפיים מרכזיים. הוא גילה ופרסם מסמכים לא ידועים עד כה של אישים בולטים בתנועה המהפכנית, ביניהם נטלי הרזן, מיכאיל באקונין, סרגיי נצ'ייב ופיטר קרופוטקין.

פרופ' קונפינו שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו, הרווארד, סטנפורד, אוניברסיטת דיוק וב-Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales, והיה עמית במרכזי מחקר מרכזיים באירופה ובארצות הברית. הוא חבר באקדמיה הישראלית למדעים ולמדעי הרוח וחתן פרס ישראל להיסטוריה.