ישראל - הולדת אומה

ישראקאסט מציגה דו"ח אודיו דרמטי והיסטורי (עם הקלטות אותנטיות) של איך ולמה ישראל רכשה את

רצועת עזה, הגדה המערבית ורמת הגולן (ישראל החזירה את סיני למצרים במסגרת הסכם השלום הישראלי-מצרי משנת 1979).

ישראקאסט מציעה את הדיווח וההקלטות לתחנות רדיו, מוסדות חינוך ולכל מי שמתעניין במסע מדינת היהודים

לעצמאות והגדרה עצמית.

מאז מלחמת העצמאות ב-1948, ישראל הצליחה לעשות שלום עם מצרים וירדן, אבל הטרור הפלסטיני עדיין משתולל.

ראשית, בחזרה להכרה הבינלאומית בהגדרה עצמית יהודית. העם היהודי, בעל קשרים עם מולדתו העתיקה של 3,000 שנה, זכה לעצמאות על ידי האו"ם וחלוקת ארץ ישראל ב-29 בנובמבר 1947.
קריין: הדיונים של האו"ם על החלטת החלוקה היו מרים ונועזים.

דלגייט ערבי: מדינות ערב אינן יכולות לסבול את השבר הזה באחדותן, ואת האיום הזה על החיים הפוליטיים והכלכליים שלהן. הם זכאים להביע דעה מכרעת בכל נושא המשפיע על האינטרסים האזוריים שלהם. לפיכך, הם מתנגדים להקמת מדינה יהודית בפלסטין כעת, או בכל עת עתיד.

קריין: כך הלך ויכוח ערבי אחד. וב-29 בנובמבר 1947.

יו"ר האסיפה הכללית: נמשיך בשיחת התפקיד.

פקיד האו"ם: אפגניסטן? לא. ארגנטינה? ארגנטינה? הִתנַזְרוּת. אוֹסטְרַלִיָה? כֵּן. בלגיה? כֵּן. בוליביה? כֵּן. בְּרָזִיל? כֵּן. בלה-רוסיה? כֵּן. [הספירה ממשיכה תחת הקול הבא] קנדה? כֵּן. צ'ילה? הִתנַזְרוּת.

קריין: ההצבעה הסופית על החלטת האו"ם לחלוקת פלסטין החלה. הגלריות התמלאו בצופים מתוחים ומודאגים.

פקיד האו"ם: מצרים? לא. אל סלבדור? הִתנַזְרוּת. אֶתִיוֹפִּיָה? לְהִתְנַזֵר. צָרְפַת? כֵּן.

יו"ר הגר"א: אני קורא לציבור, ואני מקווה שלא תהיה לך התערבות בהצבעה בדיון. אני סמוך ובטוח בדרך שתתנהג בהחלטה כה רצינית שהתקבלה על ידי האסיפה הזו, כי החלטתי לא לאפשר לאף אחד להתערב בהחלטה שלנו.

פקיד האו"ם: יוון? לא. גואטמלה? כֵּן. האיטי? כֵּן. הונדורס? לְהִתְנַזֵר.

קריין: חלק מהקולות.

פקיד האו"ם: איראן? לא. עיראק? לא. לבנון? לֹא.

קריין: היו כמעט בלתי צפויים.

פקיד האו"ם: ברית המועצות? כֵּן. בְּרִיטַנִיָה? לְהִתְנַזֵר. ארצות הברית? כֵּן. אורוגוואי? כֵּן. ונצואלה? כֵּן. תֵימָן? לא. יוגוסלביה? לְהִתְנַזֵר.

דיוויד אסינג: הידיעה על ההצבעה ההיסטורית מגיעה לקראת חצות בישראל. בכיכר המוגרבים בתל אביב מתאספים אלפי אנשים לשמוע על התוצאה. מה שאתם עומדים לשמוע עכשיו הוא הקלטה מקורית של השירה האקסטטית של "התקווה" של אותו קהל.

כתב: חתך טוב של אוכלוסיית תל אביב היה כאן הערב. כ-20,000 עמוסים בכיכר מוגרבי שבה הוצבו רמקולים רמים כדי להכריז על תוצאת ההצבעה החשובה שמתקיימת כעת בניו יורק. אנשים עומדים על גבי משאיות ואוטובוסים, תלויים על מרפסות ומחוץ לחלונות, יושבים על גבי פנסי רחוב ועמודי טלפון, כולם מחכים למילה החשובה שעשויה לאיית ניצחון או תבוסה לחלום 2,000 השנים שלהם על מולדת יהודית. . אני חושב, אני חושב שאתה יכול לשמוע את הרמקול הזה עכשיו. מה זה? זהו, גבירותיי ורבותיי, החלוקה עברה, 33 עד 13, והאם הקהל הזה מתרגש. הם מתחילים את ריקודי ההורה שלהם עכשיו. בכל רחבי הריבוע נוצרים עיגולים קטנים. אנשים צוחקים ובוכים וצועקים ומסתחררים בריקוד הורה פראי. אולי אתה יכול לשמוע את זה עכשיו, הם מתחילים לשיר את "התקווה", ההמנון הלאומי היהודי, הרחק בפינת הכיכר ובהדרגה ריקודי ההורה מתפרקים ואנשים תופסים את הפזמון של "התקווה". מסביבי אני יכול לראות יהודים בוכים בלי בושה בזמן שהם שרים. בואו נקשיב להם.

מילים ל"התקווה": קול עוד בלב פנימה – חומיה נפש יהודית אולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופה. עוד לא עובד תקוות התקווה בת שנת אלפיים: לחיות עם חוששי בארצננו – ארץ ציון וירושלים. לחיות עם חומשי ברצנו – ארץ ציון וירושלים.

הנה הטקסט באנגלית ל"התקווה": כל עוד בתוך שדינו הלב היהודי פועם נכון כל עוד הוא עדיין במזרח לציון מסתכל היהודי כל עוד לא אבדה תקוותינו אלפיים שנה הוקירנו אותם. לחיות כעם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים

דוד אסינג: אבל בשביל דוד בן-גוריון, אדריכל המדינה היהודית, הוא לא הצטרף לריקוד ההורה. BG היה בטוח שהערבים ישימו את האיום שלהם לנסות ולהרוס את מדינת היהודים. אלו היו תחושותיו: "צפיתי באנשים רוקדים ברחובות וחוגגים את המעשה ההיסטורי שכולנו שמנו אליו את ידנו. לא רקדתי איתם, למרות שהרגשתי איתם, את הרגש של הרגע. הם צדקו לרקוד, חשבתי, למרות שהייתי מודע יותר מדי, כפי שרבים מהרקדנים ודאי היו מודעים, לסכנות שעמדו בפנינו ולהקרבה שנספוג בהגנה על הממלכתיות שזה עתה זכינו בה. דאגתי מאוד למחר. הפיגועים אכן הגיעו למחרת". דוד בן-גוריון עוד ב-1948.

מאז, התקפות של סוג אחר מעולם לא פסקו. פשיטות הפדיין הקטלניות, בחסות מדינות ערב, הפכו לטקטיקה לאחר שישראל הביסה את צבאותיהן. המתח והאלימות מתפרצים במערכה בסיני של 1956. לבסוף נאלצה מצרים לפתוח את מיצרי טיראן הבינלאומיים לנמל אילת בים סוף, אבל בזמן שאול. ביום העצמאות של ישראל 1967, נשיא מצרים, גמאל נאצר, מתחיל להמוני את צבאו בסיני, שוב מאיים על ישראל. נאצר הכריזמטי מלבה את העולם הערבי ברטוריקה הלוהטת שלו.

[נאצר בערבית]

תִרגוּם: אם היהודים רוצים מלחמה, ברוך הבא.

רדיו קהיר לוקח את הכוונה שלו, "נאצר, נאצר, אנחנו מאחוריך. נשחט ונשרוף את היהודים". [שירה בערבית של אמירה זו - ואז תרגום לעברית]

דיוויד אסינג: וכך, הערבים הניחו את הבמה לאופן שבו ישראל רוכשת שטחים. שוב סיני, עזה, הגדה המערבית ורמת הגולן. ישראל מגייסת את המילואים בקודי קריאה המשודרים בקול ישראל. [קודים שנשמעו בעברית] "אהבת ציון"; "אורות במה"; "אחרון הצדיקים", וכן הלאה. ובעוד ישראל יוצאת לדרך מלחמה, יהודים ברחבי העולם מתאספים כדי להגן על מדינת היהודים, שוב בסכנה.

[המון נשמע ברקע]

תומכים יהודים: "אם נקרא, אנחנו מוכנים ללבוש מדים מחר. הזמן היה שבו יהודים נשבעו על עצמם, הרימו את זרועותיהם הימניות ואמרו, ואתה אומר זאת איתי, "אם אשכחך ירושלים, תשכח יד ימינו". חזור אחרי, הרם את ידיך הימנית, "אם אשכחך ירושלים, תאבד ימיני את ערמומיותה, ויהי ה' עמנו ועם ישראל".

...כל היהודים, בלי קשר לתנועה גם אם הם לא שייכים, ויהודים רבים שאפילו לא חשבו על ישראל, מעולם לא היו בקשר עם יידישקייט, והם באים קדימה. הם מנדבים כסף, הם שולחים את הילדים שלהם, מה שלפני חודש לעולם לא היה קורה, הם נתנו לילדים שלהם את האישור לבוא לכאן.

...אני לא מפחד. קצת קיבלתי על עצמי חלק מההרגשה של תושבי ירושלים.

דיוויד אסינג: נאצר מגביר את הקצב על ידי סגירת מיצרי טיראן בניגוד להסכמים בינלאומיים, בגיבוי האו"ם.

הנשיא לינדון ג'ונסון: ארה"ב רואה במפרץ נתיב מים בינלאומי ומרגישה שמצור של שילוח ישראל הוא בלתי חוקי ועלול להזיק למען השלום.

דיוויד אסינג: זה היה נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון. ואז, היה ראש ממשלת בריטניה הרולד וילסון.

ראש הממשלה הרולד וילסון: לדעת ממשלתה של הוד מלכותה בבריטניה יש להתייחס למיצרי טיראן כאל נתיב מים בינלאומי שדרכו לכלי האומות יש טקס מעבר.

דיוויד אסינג: אבל הערבויות הבינלאומיות מתגלות כחסרות ערך. ישראל נותרת גבוהה ויבשה בכל הנוגע לפתיחת מיצרי טיראן. האו"ם פורש וצבאות סוריה, ירדן ועיראק מצטרפים לכוחות המצריים על גבול ישראל. אבל אז, שר הביטחון הטרי משה דיין מדבר על כך שהזמן לא משותף.

שר הביטחון משה דיין: זה מאוחר מדי ומוקדם מדי. מאוחר מדי להגיב מיד על חסימת מיצרי אילת (טירן) ומוקדם מדי להסיק מסקנות של ההנהלה הדיפלומטית או דרך הטיפול בנושא.

דיוויד אסינג: אבל די היה מספיק. צה"ל קיבל הוראה לשבור את אחיזת החנק הערבית. הנה הפקודות של האלוף אריאל שרון לכוחותיו בדרום לרסק את הטנקים והכוחות המצרים שהיו מוכנים לתקוף את ישראל מסיני.

[קולו של ראש הממשלה שרון בעברית]

תרגום: דיוויד אסינג: ארבעים ב', זה ארבעים. התקדם, התקדם במלוא המהירות והרס הכל בדרך. מֵעַל. זה ארבעים ב' עונה, רוג'ר והחוצה.

דיוויד אסינג: סוריה מגבירה את ההפגזה על הגליל מרמת הגולן. הערים והכפרים הישראליים למטה היו נתונים לחסדי התותחנים הסורים ברמת הגולן, המשקיפה על חלק גדול מצפון ישראל. בינתיים, כוחות ירדנים בגדה המערבית מפציצים אזרחים ישראלים בירושלים. בשיחת הטלפון המפורסמת, או הידועה לשמצה, נשיא מצרים נאצר מנסה למשוך שיחה מהירה עם מלך ירדן חוסיין.

[VO בערבית]

תרגום VO: באלוהים, אני אומר שאני אפרסם הודעה ואתם תוציאו הודעה ונדאג שהסורים יפרסמו הודעה שמטוסים אמריקאים ובריטים לוקחים חלק נגדנו מנושאות מטוסים. נוציא הודעה, נדגיש את העניין ונעביר את הנקודה הביתה.

VO.: טוב, אמר המלך חוסיין.

VO.: אלף תודות. אל תוותר. אנחנו איתך בכל ליבנו ומטיסים היום את המטוסים שלנו מעל ישראל. המטוסים שלנו פוגעים בשדות התעופה של ישראל משעות הבוקר.

דיוויד אסינג: אולם רמטכ"ל צה"ל, יצחק רבין, מספר סיפור אחר לגמרי.

רבין: הערב אנחנו ברומי, ביר גפגפא וליד המיתלה. כוחותינו הכובשים כעת את שארם א-שייק והמיצר פתוחים. רוב הצבא המצרי, בסיני, נמצא בחוסר סדר לחלוטין, אבל זה לא אומר שעדיין לא מתקיימים שם קרבות. הם מנסים לסגת מאחורי אזור התעלה. כמעט כל הגדה המערבית של ירדן שהייתה פעם פלסטין בידיים שלנו.

דיוויד אסינג: ותקוותיהם של הפלסטינים במזרח ירושלים נכזבה, לפי כתב חוץ שהוצב שם.

כתב חוץ: הם היו די שמחים על הכל מלכתחילה, אתה יודע, הם קפצו מסביב ואמרו, אנחנו הולכים להיות בתל אביב עד הלילה או מחר בערב, והם הקשיבו לרדיו וקיבלו הרבה תעמולה. זה, ובלילה הראשון הם חשבו שהם הפילו 100 מטוסים, 100 מטוסים ישראלים. בכל מקרה, אתמול אחר הצהריים הם נראו די עצובים והאנשים במלון שבו היינו, היו רק על סף דמעות, חלקם. ואז כשהחיילים הישראלים התחילו לרדת ברחובות, והם ראו אותם מהחלונות, הם נתנו פקודה לאחד הנערים הקטנים שם להסתובב בכל החדרים, החדרים הראשיים, להוריד את התמונות של חוסיין ועבדול נאצר. . והם לקחו את כל. הם לא הניחו שום דבר במקומו, אבל הם הורידו את התמונות האלה, קרעו אותן ואז זרקו אותן לפח האשפה. ואז בערך, הו, בערך חצי שעה לאחר מכן, הבחור האחראי על המלון נכנס לחדר שלנו וסוג של הסתכל סביבו והוא שוב היה על סף דמעות ואמר, "כל המלכים הערבים האלה, הם רעים. ."

דיוויד אסינג: עבור חיילי צה"ל שחיכו במשך שבועות כדי להתמודד עם האיום הערבי ההמוני, הניצחון בן ששת הימים היה שחרור אדיר של מתח.

[חיילי צה"ל מריעים]

דיוויד אסינג: אבל הרמטכ"ל, אומר רבין, למרות האיום הערבי להשליך את היהודים לים, צה"ל לחם במלחמה ללא שנאה.

רבין: לא נלחמנו כמו הערבים, עם תחושת שנאה בלב, ורצון להשמיד ללא הבחנה. לחמנו מתוך מטרה חיובית לשמר את קיומה של הארץ הזו ואנשיה ובכמיהה כנה למטרה העליונה: שלום בימינו.

דיוויד אסינג: ובאו"ם, אז כמו עכשיו, הדברים לא השתנו כל כך. שר החוץ, אבא אבן נאלץ להשמיע את הטענה של ישראל על הניצחון במלחמה.

אבא אבן: מה שנאצר חזה, מה שהוא עבד למענו במטרה כל כך נטולת היפוך התגשם, החבל נמשך בחוזקה. וכך בבוקר הגורלי של החמישי ביוני, כשכוחות מצרים נעו באוויר וביבשה נגד החוף המערבי והשטח הדרומי של ישראל, הבחירה של ארצנו הייתה פשוטה. הבחירה הייתה לחיות, או לגווע. להגן על הקיום הלאומי או לוותר עליו לנצח. לא חיפשה ולא קיבלה עזרה, האומה שלנו קמה בהגנה עצמית. כל עוד גברים מוקירים חירות, כל עוד מדינות קטנות שואפות לכבוד ההישרדות, מעללי כוחות ההגנה של ישראל ביום ההוא יסופרו מדור לדור בגאווה העמוקה ביותר. היום שוב, ברית המועצות תיארה את ההתנגדות שלנו כתוקפנות וביקשה לגנותה. אין בינלאומי, אין בסיס מדויק לקביעה הזו. אנחנו דוחים את זה בכל הכוח. כאן הופעל כוח מזוין במטרת הגנה צודקת וצודקת, צודק כמו הגנת החירות בעמק פורג', כמו גירוש המפציצים של היטלר מהשמיים הבריטיים, אצילי כמו הגנת סטלינגרד מפני המוני הנאצים. כך היה גם ההגנה על ביטחונה וקיומה של ישראל מפני אלו שביקשו את הכחדת אומתנו.

דיוויד אסינג: אבא אבן, עוד ב-1967.

דיוויד אסינג