ירדן וישראל חותמות על הסכם שלום

ב-26 באוקטובר 1994 חתמו ירדן וישראל על הסכם שלום בוואדי עראבה, רק ההסכם השני שכזה, לאחר הסכם ישראל-מצרים משנת 1978, בין ישראל לשכנותיה הערביות.

האמנה, ואחריה יותר מתריסר הסכמים מגזריים שלאחר מכן, הקימה מסגרת מוצקה לשיתוף פעולה דו-צדדי בתחומים המדיניים, הכלכליים והתרבותיים.

השלום בין ירדן לישראל היה פורמליזציה של הסדרים לא-פומביים בין המדינות שהתקיימו במשך שנים רבות. הפוליטיקה האזורית הייתה נגד ישראל ומנעה ממלך ירדן חוסיין לחשוף בגלוי את מדיניותו המתונה יותר. בפרט, ירדן הייתה תלויה בעיראק לצורך נפט, הייתה בה אוכלוסיה ערבית פלסטינית גדולה עוינת לישראל, ועמדה בפני לחץ מתמיד מצד סוריה, כשהיא מתנגדת לכל התקרבות לישראל.

המרכיבים המונעים יחסי שלום בגלוי עם ישראל קוזזו לבסוף על ידי מלחמת המפרץ ובעיקר על ידי תהליך השלום של אוסלו שהפך מקובל על ישות ערבית במשא ומתן שלום עם ישראל.

ארה"ב תרמה תרומה חשובה להחלטתה של ירדן להמשיך עם האמנה. מעל $700 מיליון מהחוב של ירדן לארה"ב נמחק וסופקו חומרה צבאית מודרנית, כמו מטוסי F-16.

ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין התקשו מעט להשלים את ההסכם שכן הוא התבסס על יחסים קיימים, ידידותיים יחסית בין המדינות ויחס אישי חם. ביולי 1994 הם הכריזו על "הצהרת וושינגטון", באירוע שערך הנשיא קלינטון, בעצם כוונה לעשות הסכם. האמנה עצמה הגיעה כמה חודשים לאחר מכן.