יצחק רבין (1922-1995)

האזינו לרבין על טקס הסכם השלום בין ישראל לירדן

האזינו לאיתן הבר מכריז על מותו של רבין (עברית)

האזינו לנשיא ארה"ב ביל קלינטון בהלוויה של רבינס

האזינו למלך הירדני חוסיין בהלוויה של רבינס

האזינו לנועה בן ארצי, נכדת רבינס (עברית)

הקלטת הנאום מלווה בקטע פסנתר, שהלחינה שרה לוי בת ה-16 בעקבות הירצחו.

יצחק רבין נולד בירושלים ב-1 במרץ 1922 לרוזה ונחמיה רבין, מחלוצי העלייה השלישית. כשהיה יצחק בן שנה, הוא ומשפחתו עברו לתל אביב. הוריו עבדו בחברת החשמל הארצית ובחברת הבנייה הממשלתית סולל בונה, והפכו לפעילים חברתיים. אמו נחשבה ללוחמת למען זכויות נשים וסוציאליסטית מוצהרת, וזכתה לכינוי 'רוזה אדומה'. אמו נפטרה כשהיה בן 15. עם סיום לימודיו בבית הספר לילדי עובדים בתל אביב עבר יצחק רבין לקיבוץ גבעת השלושה, שם למד שנתיים. את השנתיים האחרונות שלו בילה בבית הספר הידוע כדורי, שהיה פנימיית בנים לכיתות יא' ו-יב'. הוא היה התלמיד הבכיר בכיתתו. עם סיום לימודיו הצטרף ל'פלמ"ח'. בניגוד למקובל, רבין לא שוחרר לאחר שנתיים, אלא שירת ב'פלמ"ח' עד לפירוקו בשנת 1948. שימש כקצין המבצעים של 'פלמ"ח', מפקד חטיבת 'הראל' ורמטכ"ל ה'פלמ"ח'. חזית הדרום במלחמת העצמאות. לקראת סוף המלחמה השתתף בדיונים להסכם הפסקת אש עם מצרים, שהתקיים ברודוס, בחסות האומות המאוחדות. בשיא המלחמה התחתן יצחק רבין עם לאה שלוסברג, ונולדו להם שני ילדים: דליה ויובל

בתום המלחמה נשאר יצחק רבין בצבא ומילא תפקידים שונים. באמצע שנות ה-50 הפך לאלוף הצעיר ביותר בצה"ל, בגיל 32. רבין הקים את תורת ההכשרה של צה"ל, וטבע את סיסמת הפיקוד "אחרי!" הוא פיתח את אסטרטגיית הלחימה המבוססת על תנועה והפתעה, שיושמה בהצלחה במלחמת ששת הימים. בשנת 1959 מונה לראש ענף מבצעים – תפקיד אותו מילא עד 1963. בשנת 1961 מונה גם לסגן הרמטכ"ל, ובתחילת 1964 הפך לרמטכ"ל. בסוף 1967, לאחר 26 שנות שירות, פרש רבין מהצבא, ומונה לשגריר ישראל בארצות הברית. כשגריר, הוא עזר לחזק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארצות הברית. בשנת 1973, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, חזר רבין לארץ והפך לחבר פעיל במפלגת העבודה. הוא נבחר לכנסת בבחירות בדצמבר 1973, ומונה לשר העבודה בממשלת גולדה מאיר בשנת 1974. הממשלה התפזרה זמן קצר לאחר מכן, וב-3 ביוני 1974 נבחר יצחק רבין לראש ממשלת ישראל.

כראש ממשלה, רבין יישם כמה החלטות נועזות, ביניהן הסכם ביניים עם מצרים בנוגע לסיני ב-1975, והצלת בני הערובה הישראלים באנטבה, בקיץ 1976. סמכות הממשלה התערערה כתוצאה מכמה שערוריות פיננסיות, וכן לקראת סוף 1976 התפתח משבר בממשלה בו היו מעורבות המפלגות הדתיות לאחר שהגיעו ארצה מטוסי קרב חדשים בשבת. יצחק רבין התפטר, והבחירות נקבעו לשנת 1977. עם התקרבות הבחירות פורסמה מאמר שטען כי רעיית ראש הממשלה, לאה רבין, מנהלת חשבון דולר בארצות הברית, דבר האסור על פי החוק הישראלי. רבין לקח אחריות, והסיר את מועמדותו לראשות הממשלה, כראש מפלגתו. מפלגת העבודה בחרה בשמעון פרס כמועמד שלה לראשות הממשלה. לראשונה אי פעם בתולדות מדינת ישראל ניצחה בבחירות מפלגת 'הליכוד' בראשות מנחם בגין. מפלגת העבודה ישבה באופוזיציה, ויצחק רבין כיהן כחבר כנסת. בין 1984 ל-1990 שירת רבין כשר הביטחון בשתי ממשלות אחדות לאומית. לקראת סוף 1987 פרצה התקוממות בשטחים ('האינתיפאדה'), ושר הביטחון רבין התמודד עם הבעיה עד נפילת ממשלת האחדות הלאומית ב-1990, בהצבעת אי אמון. ה'הליכוד' בראשות יצחק שמיר הקים ממשלה חדשה, ורבין חזר להיות חבר כנסת.

בפברואר 1992 נבחר יצחק רבין לעמוד בראש מפלגתו בפריימריז. ב-13 ביולי 1992, בהיותו בן 70, התמנה יצחק רבין לראש הממשלה בפעם השנייה. הוא גם כיהן כשר הביטחון. שני אירועים מרכזיים התרחשו במהלך כהונתו השנייה של רבין: הסכם אוסלו עם הפלסטינים והסכם השלום עם ירדן. רבין עבד בצמוד לשמעון פרס, שכיהן כשר החוץ בממשלתו, וניהל מגעים בעניין "הצהרת העקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" – ההסכם שנחתם בין ישראל לאש"ף ב-13 בספטמבר 1993. לקראת בסוף 1993, החתומים על הסכם ישראל-אש"ף, יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, זכו בפרס נובל לשלום. הסכמי אוסלו אפשרו אוטונומיה פלסטינית באזורים מסוימים, ואיפשרו את הקמת הרשות הפלסטינית. ב-26 באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום עם ממלכת ירדן. תהליך השלום עודד קשרים עם מדינות ערביות נוספות בצפון אפריקה ובמפרץ הפרסי. בישראל היו חילוקי דעות חריפים בנוגע להסכמות עם אש"ף, והפיגועים הפלסטיניים הרבים הוסיפו לאווירה המתוחה.

ב-4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בתהליך השלום, נרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, צעיר יהודי. רבין הובא למנוחות בגיל 73, על ידי עם המום וכואב, בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, בנוכחות מנהיגי עולם רבים.