נאומו של הנשיא בוש בכנסת ישראל

שלום. לורה ואני נרגשים לחזור לישראל. התרגשנו עמוקות מהחגיגות של היומיים האחרונים. והיום אחר הצהריים, אני מתכבד לעמוד בפני אחת האסיפות הדמוקרטיות הגדולות בעולם ולהעביר את משאלות העם האמריקני במילים אלה - "יום העצמאות שמח".

 

האזינו לנאום הכנסת של ג'ורג' בוש

 

זו זכות נדירה לנשיא אמריקאי לנאום בכנסת. למרות שראש הממשלה אמר לי שיש משהו נדיר יותר שיש רק אדם אחד בחדר הזה שמדבר בכל פעם. הצער היחיד שלי הוא שאחד המנהיגים הגדולים של ישראל לא כאן כדי לחלוק את הרגע. הוא לוחם לדורותיו, איש שלום וחבר יקר. התפילות של כל האמריקאים הן עם אריאל שרון.

אנו מתכנסים לציון אירוע חשוב. לפני 60 שנה בתל אביב הכריז דוד בן-גוריון על עצמאותה של ישראל, שנוסדה על "זכותו הטבעית של העם היהודי להיות אדון לגורלו". מה שבא לאחר מכן היה יותר מהקמת מדינה חדשה. הייתה זו גאולת הבטחה עתיקה שניתנה לאברהם, למשה ולדוד מולדת לעם הנבחר בארץ ישראל.

11 דקות לאחר מכן, בהוראת הנשיא הארי טרומן, ארצות הברית הייתה גאה להיות האומה הראשונה שהכירה בעצמאותה של ישראל. וביום השנה המובהק הזה, אמריקה גאה להיות בעלת בריתה הקרובה והחברה הטובה ביותר של ישראל בעולם.

הברית בין הממשלות שלנו היא בלתי ניתנת להפסקה, אך מקור הידידות שלנו עמוק יותר מכל הסכם. הוא מעוגן ברוח המשותפת של עמנו, בקשרי הספר, בקשרי הנשמה. כשוויליאם ברדפורד ירד מהמייפלאואר ב-1620, הוא ציטט את דבריו של ירמיהו: "בוא בוא נכריז בציון את דבר האלוהים". מייסדי ארצי ראו ארץ מובטחת חדשה והעניקו לעיירותיהם שמות כמו בית לחם וכנען החדשה. ועם הזמן, אמריקאים רבים הפכו לתומכים נלהבים למען מדינה יהודית.

מאות שנים של סבל והקרבה יעברו עד שהחלום הזה יתגשם. העם היהודי סבל את ייסורי הפוגרומים, את טרגדיית המלחמה הגדולה ואת אימת השואה, מה שאלי ויזל כינה "ממלכת הלילה". גברים חסרי נשמה לקחו חיים ופרקו משפחות. אולם הם לא יכלו לקחת את רוחו של העם היהודי, והם לא יכלו להפר את הבטחת אלוהים. כשהגיעו סוף סוף החדשות על חירותה של ישראל, גולדה מאיר, אישה חסרת חת שגדלה בוויסקונסין, יכלה לזמן רק דמעות. מאוחר יותר אמרה: "כבר אלפיים שנה חיכינו לגאולה שלנו. עכשיו כשהיא כאן היא כל כך גדולה ונפלאה שהיא עולה על מילים אנושיות".

שמחת העצמאות התמתן בפרוץ הקרב, מאבק שנמשך כבר שישה עשורים. אולם למרות האלימות, בניגוד לאיומים, בנתה ישראל דמוקרטיה משגשגת בלב ארץ הקודש. קיבלת את פניך מהגרים מארבע פינות כדור הארץ. יצרת חברה חופשית ומודרנית המבוססת על אהבת חירות, תשוקה לצדק וכבוד לכבוד האדם. עבדת ללא לאות למען השלום. ונלחמתם בגבורה למען החופש.

ההערצה של המדינה שלי לישראל לא מסתיימת בזה. כשאמריקאים מסתכלים על ישראל, אנחנו רואים רוח חלוצה שחוללה נס חקלאי וכעת מובילה מהפכת היי-טק. אנו רואים אוניברסיטאות ברמה עולמית ומובילה עולמית בעסקים, חדשנות ואמנויות. ואנו רואים במשאב בעל ערך רב יותר מנפט או זהב, כישרון ונחישות של עם חופשי שמסרב לתת לכל מכשול לעמוד בדרכו לגורלו.

התמזל מזלי לראות את אופייה של ישראל מקרוב. נגעתי בכותל, ראיתי את השמש משתקפת בכנרת והתפללתי ביד ושם. מוקדם יותר היום ביקרתי במצדה, אנדרטה מעוררת השראה לאומץ ולהקרבה. באתר ההיסטורי הזה נשבעים חיילים ישראלים: "מצדה לא תיפול שוב". אזרחי ישראל: מצדה לא תיפול שוב, ואמריקה תמיד תעמוד איתך.

יום השנה הזה הוא זמן להרהר על העבר. זו גם הזדמנות להסתכל אל העתיד. ככל שאנו מתקדמים, הברית שלנו תונחה על ידי עקרונות ברורים, אמונות משותפות המושרשות בבהירות מוסרית ואינה מונעת על ידי סקרי פופולריות או הדעה המשתנה של האליטות הבינלאומיות.

אנחנו מאמינים בערך שאין שני לו של כל גבר, אישה וילד. לכן אנו עומדים על כך שלעם ישראל תהיה הזכות לחיים הגונים, נורמליים ושלווים, בדיוק כמו לאזרחי כל עם אחר.

אנחנו מאמינים שדמוקרטיה היא הדרך היחידה להבטיח זכויות אדם. לכן אנו רואים בכך מקור לבושה שהאו"ם מעביר באופן שגרתי יותר החלטות זכויות אדם נגד הדמוקרטיה החופשית ביותר במזרח התיכון מאשר כל אומה אחרת בעולם.

אנחנו מאמינים שחופש הדת הוא יסוד לחברה מתורבתת. אז אנחנו מגנים את האנטישמיות בכל הצורות, בין אם על ידי אלה שמפקפקים בגלוי בזכות הקיום של ישראל, ואם על ידי אחרים שמתרצים אותם בשקט.

 

אנחנו מאמינים שאנשים חופשיים צריכים לשאוף ולהקריב למען השלום. אז אנחנו מברכים על הבחירות האמיצות שעשו מנהיגי ישראל. אנו גם מאמינים כי לאומות יש זכות להגן על עצמן וכי אין לאלץ אף אומה לנהל משא ומתן עם רוצחים שהתחייבו להשמדתה.

אנחנו מאמינים שהכוונה לחיי חפים מפשע כדי להשיג מטרות פוליטיות היא תמיד שגויה בכל מקום. אז אנחנו עומדים יחד נגד טרור וקיצוניות, ולעולם לא נוותר על המשמר או נאבד את נחישותנו.

המאבק בטרור ובקיצוניות הוא האתגר המכונן של זמננו. זה יותר מהתנגשות נשק. זה התנגשות של חזונות, מאבק אידיאולוגי גדול. בצד אחד יש מי שמגן על אידיאלים של צדק וכבוד בכוח ההיגיון והאמת. מהצד השני יש מי שרודפים אחר ראייה צרה של אכזריות ושליטה על ידי ביצוע רצח, הסתה לפחד והפצת שקרים.

המאבק הזה מתנהל עם הטכנולוגיה של המאה ה-21, אבל בבסיסו הוא הקרב העתיק בין טוב לרע. הרוצחים טוענים למעטה האסלאם, אך הם אינם גברים דתיים. אף אחד שמתפלל לאלוהי אברהם לא יכול לחגור אפוד התאבדות לילד תמים, או לפוצץ אורחים חסרי אשם בסדר פסח, או להטיס מטוסים לתוך בנייני משרדים מלאים בעובדים תמימים. למען האמת, האנשים שמבצעים את המעשים הפראיים הללו אינם משרתים מטרה גבוהה יותר מאשר הרצון שלהם לכוח. הם לא מקבלים אלוהים לפני עצמם. והם שומרים שנאה מיוחדת למגיני החירות הנלהבים ביותר, כולל אמריקאים וישראלים.

לכן אמנת היסוד של חמאס קוראת ל"חיסול" של ישראל. לכן חסידי חיזבאללה קוראים "מוות לישראל, מוות לאמריקה!" זו הסיבה שאוסמה בן לאדן מלמד ש"הרג של יהודים ואמריקאים היא אחת החובות הגדולות ביותר". ובגלל זה נשיא איראן חולם להחזיר את המזרח התיכון לימי הביניים וקורא למחוק את ישראל מהמפה.

יש אנשים טובים והגונים שאינם יכולים להבין את החושך שבגברים האלה ומנסים להסביר את דבריהם. זה טבעי. אבל זה שגוי קטלני. כעדים לרוע בעבר, אנו נושאים באחריות חגיגית לקחת את המילים הללו ברצינות. יהודים ואמריקאים ראו את ההשלכות של התעלמות מדבריהם של מנהיגים הדוגלים בשנאה. וזו טעות שאסור לעולם לחזור עליה במאה ה-21.

נראה שחלקם מאמינים שעלינו לנהל משא ומתן עם טרוריסטים ורדיקלים, כאילו איזשהו טיעון גאוני ישכנע אותם שטעו כל הזמן. שמענו את האשליה המטופשת הזו בעבר. כאשר טנקים נאציים חצו לפולין ב-1939, הכריז סנטור אמריקאי: "אדוני, לו רק יכולתי לדבר עם היטלר, כל זה עלול היה להימנע". יש לנו חובה לקרוא לזה מה שהיא הנוחות הכוזבת של הפייסנות, שההיסטוריה הכפישה שוב ושוב.

יש אנשים שמציעים שאם ארה"ב רק תנתק את הקשרים עם ישראל, כל הבעיות שלנו במזרח התיכון ייעלמו. זהו טיעון עייף שקונה לתעמולה של אויבינו, ואמריקה דוחה אותו מכל וכל. אוכלוסיית ישראל עשויה להיות קצת יותר מ-7 מיליון. אבל כשאתה מתעמת עם טרור ורוע, אתה חזק ב-307 מיליון, כי אמריקה עומדת איתך.

אמריקה עומדת איתך בפירוק רשתות טרור ובמניעת מקלט הקיצוניים. ואמריקה עומדת איתך בהתנגדות נחרצת לשאיפות הנשק הגרעיני של איראן. לאפשר לנותן החסות המוביל בעולם לטרור להחזיק בנשק הקטלני ביותר בעולם תהיה בגידה בלתי נסלחת בדורות הבאים. למען השלום אסור שהעולם יאפשר לאיראן להחזיק בנשק גרעיני.

בסופו של דבר, כדי לנצח במאבק הזה, עלינו להציע אלטרנטיבה לאידיאולוגיה של הקיצוניים על ידי הרחבת חזון הצדק והסובלנות, החירות והתקווה שלנו. ערכים אלו הם הזכות המובנת מאליה של כל האנשים, של כל הדתות, בכל העולם כי הם מתנת האל הכול יכול. הבטחת זכויות אלו היא גם הדרך הבטוחה ביותר להבטיח שלום. מנהיגים שאחראים לאנשיהם לא ימשיכו לעימותים ושפיכות דמים אינסופיים. צעירים עם מקום בחברה שלהם וקול בעתידם נוטים פחות לחפש משמעות ברדיקליזם. וחברות שבהן אזרחים יכולים להביע את מצפונם ולעבוד את אלוהיהם לא ייצאו אלימות, הם יהיו שותפים לשלום.

התובנה הבסיסית הזו, שחופש מניב שלום, היא הלקח הגדול של המאה ה-20. כעת המשימה שלנו היא ליישם אותו ב-21. בשום מקום העבודה הזו דחופה יותר מאשר כאן במזרח התיכון. עלינו לעמוד לצד הרפורמים הפועלים לשבור את הדפוסים הישנים של עריצות וייאוש. עלינו לתת קול למיליוני האנשים הפשוטים שחולמים על חיים טובים יותר בחופש. עלינו להתעמת עם הרלטיביזם המוסרי הרואה בכל צורות הממשל מקובלות באותה מידה ובכך מעביר חברות שלמות לעבדות. מעל לכל, עלינו להאמין בערכים שלנו ובעצמנו ולרדוף בביטחון אחר הרחבת החירות כדרך לעתיד שליו.

העתיד הזה יהיה יציאה דרמטית מהמזרח התיכון של היום. אז כשאנו מציינים 60 שנה להקמתה של ישראל, בואו נדמיין את האזור בעוד 60 שנה מהיום. חזון זה לא יגיע בקלות או בן לילה, והוא יתקל בהתנגדות אלימה מצד אויבינו. אבל אם אנחנו והנשיאים והכנסות העתידיים נשמור על נחישותנו ונאמין באידיאלים שלנו, הנה המזרח התיכון שנוכל לראות:

ישראל תחגוג 120 שנה להיווסדה כאחת הדמוקרטיות הגדולות בעולם, מולדת בטוחה ופורחת לעם היהודי. לעם הפלסטיני תהיה המולדת עליה חלם מזמן וראויה למדינה דמוקרטית הנשלטת על פי חוק, מכבדת זכויות אדם ושוללת טרור. מקהיר וריאד ועד בגדד וביירות, אנשים יחיו בחברות חופשיות ועצמאיות, שבהן הרצון לשלום מתחזק על ידי קשרים של דיפלומטיה, תיירות ומסחר. איראן וסוריה יהיו מדינות שלום, שבהן הדיכוי של היום הוא זיכרון רחוק ואנשים חופשיים לומר את דעתם ולפתח את כישרונותיהם. ואל-קאעידה, חיזבאללה וחמאס יובסו, בעוד המוסלמים ברחבי האזור מכירים בריקנות החזון של הטרוריסטים ובחוסר הצדק של מטרתם.

בסך הכל, המזרח התיכון יאופיין בתקופה חדשה של אינטגרציה וסובלנות. זה לא אומר שישראל ושכנותיה יהיו החברים הכי טובים. אבל כאשר מנהיגים ברחבי האזור עונים לאנשים שלהם, הם ימקדו את האנרגיות שלהם בבתי ספר ובעבודות, לא בהתקפות רקטות ובפיגועי התאבדות. עם השינוי הזה, ישראל תפתח פרק חדש מלא תקווה בו יוכלו אנשיה לחיות חיים נורמליים, וחלומם של הרצל ומייסדי 1948 יכול להתממש באופן מלא וסופי.

זהו חזון נועז, ויש שיגידו שלעולם לא ניתן יהיה להשיגו. אבל תחשוב על מה שראינו בזמן שלנו. כאשר אירופה השמידה את עצמה באמצעות מלחמה מוחלטת ורצח עם, היה קשה לדמיין יבשת ששישה עשורים לאחר מכן תהיה חופשית ושלווה. כאשר טייסים יפנים טסו במשימות התאבדות לתוך ספינות קרב אמריקאיות, זה נראה בלתי אפשרי ששישה עשורים מאוחר יותר יפן תהיה דמוקרטיה, נקודת מוצא של ביטחון באסיה ואחת מהחברות הקרובות ביותר של אמריקה. וכאשר הגיעו לכאן גלי פליטים למדבר בלי כלום, מוקפים בצבאות עוינים, כמעט בלתי נתפס שישראל תצמח לאחת האומות החופשיות והמצליחות ביותר על פני כדור הארץ.

ובכל זאת כל אחת מהשינויים הללו התרחשה. ועתיד של שינוי אפשרי גם במזרח התיכון, כל עוד לדור חדש של מנהיגים יש את האומץ להביס את אויבי החופש, לעשות את הבחירות הקשות הדרושות לשלום ולעמוד איתן על הסלע האיתן של הערכים האוניברסליים.

לפני 60 שנה, ערב עצמאותה של ישראל, עצרו החיילים הבריטים האחרונים שעזבו את ירושלים בבניין ברובע היהודי בעיר העתיקה. קצין דפק בדלת ופגש ברב בכיר. הקצין העניק לו מוט ברזל קצר את המפתח לשער ציון ואמר שזו הפעם הראשונה מזה 18 מאות שנה שמפתח שערי ירושלים היה שייך ליהודי. ידיו רועדות, נשא הרב תפילת הודיה לה', "אשר העניק לנו חיים והרשה לנו להגיע ליום הזה". אחר כך פנה לקצין, והשמיע את המילים שיהודים חיכו כל כך הרבה זמן: "אני מקבל את המפתח הזה בשם עמי".

בששת העשורים האחרונים הקים העם היהודי מדינה שתגרום לרב הצנוע הזה להיות גאה. העליתם חברה מודרנית בארץ המובטחת, אור לגויים המשמר את מורשת אברהם, יצחק ויעקב. ובניתם דמוקרטיה אדירה שתימשך לנצח ותמיד תוכל לסמוך על אמריקה שתעמוד לצידה. שה' יברך את ישראל.