דרפור והשואה

"האנושות ראתה רצח עם מאז ומעולם. גם אחרי השואה: היינו עדים לרצח העם בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה. עלינו להרים זעקה נגד רצח העם המבוצע כעת בדרפור, סודן. בינתיים, העולם יושב בזרועותיו שלובות ושולח כמה שקי קמח - לא כל כך כדי להאכיל את הרעבים אלא כדי להציל את מצפונו.

השואה, שאנו זוכרים כאן היום, ביד ושם, בירושלים, בישראל; השואה, שבה נספו שישה מיליון יהודים חסרי תמים. השואה, זו הייתה אירוע יחיד בהיסטוריה: שכן בשואה, חיית אדם פרימיטיבית השתמשה באמצעים טכנולוגיים מודרניים כדי להשמיד עם - בכוונה, עם ניתוק מדעי, על ידי תיעוש המוות.

הנגיפים של אותה מחלה קטלנית שנקראת אנטישמיות פיתחו נוגדנים. הם כבר לא מתרשמים מלקחי העבר, וגם לא מקבלים את הנורמות של ההווה. במקום זאת, הם מחכים בציפייה ליום שבו יפרוץ הרוע שוב. עורפי ראש צועדים בברלין, זרועותיהם מורמות בהצדעה הנאצית. פשיסטים הונגרים מארגנים מצעדים ברחובות בודפשט. קנאים מוסלמים מציתים בתי כנסת בצרפת. "הפרוטוקולים של זקני ציון" נמכר ביפן, ובשידורי טלוויזיה בקהיר ובדמשק מראים יהודים שותים דם ילדים.

עבור נשיא איראן, השמדת שישה מיליון יהודים לא הספיקה. הוא חושב - ולא רק חושב, אלא מאמין - שבישראל יש עדיין שישה מיליון יהודים יותר מדי. לפי תוכניותיו, יעמדו לרשותו אמצעי השמדה, שלעומתם תאי הגזים של אושוויץ אינם אלא הקדמה.

שישה מיליון הרוגים מדברים אלינו מתחת לאדמה. "חשבנו", הם אומרים לנו, "שזה לא יכול לקרות. היינו תלויים בטוב לבם של אחרים. האמנו שיש גבול לטירוף. וכשהתעוררנו מההזיות האלה, זה כבר היה מאוחר מדי. אל תלך בעקבותינו".

העולם המתורבת מייעץ לנו להיות צייתניים, להתפשר ולקחת סיכונים כדי לתת סיכוי לשלום. ואנחנו שואלים את העולם המתורבת; אנו שואלים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, מכל המטיפים לנו מוסר: ומה תעשו אם ניקח את הסיכונים הללו, ונקריב קורבנות, ונתן בך מבטחנו - ומשהו ישתבש? אם הצד השני לא יתנהג כפי שמצופה ממנו, אלא ימטיר עלינו אש וגופרית, ומגיפות ורעלים, ואולי אפילו נשק גרעיני? מה תעשה אז? תגיד לנו: סליחה, טעינו? לשלוח לנו תחבושות? לפתוח בתי יתומים לילדים ששורדים? להתפלל לרווחה הנצחית של נשמותינו האלמותיות?

זה המסר שאנחנו שולחים מכאן היום, לעולם שבחוץ: אם אתה רוצה להבין אותנו, ואם אתה רוצה לדעת את המניעים שלנו, תחשוב על השואה. כי אנחנו חושבים על זה כל יום, וגם בחלומות שלנו. ואם נגיד, "לעולם לא עוד" - כוונתנו היא שלעולם לא ניקח סיכונים. לא נקים עוד יד ושם לזכרנו".

תרגום מאת דר תרגומים
972-2-6414722 | dar_doc@smile.net.il