הריאל-פוליטיק של איראן והמלחים של ארה"ב

הסמליות הייתה חריפה. ימים ספורים לפני שוושינגטון הייתה אמורה להסיר סנקציות של מיליארדי דולרים על טהראן, השפילו האיראנים עשרה מלחים אמריקאים שנכפו על ברכיהם עם ידיהם מאחורי ראשם בכניעה. התמונות מהמפרץ הפרסי הופיעו ברחבי העולם והראו מי הבוס במפרץ הפרסי. שעות ספורות לאחר מכן, נשיא ארצות הברית ברק אובמה התעלם מהתקרית המבישה בנאומו האחרון לאומה. להיפך, הוא מברך על הסכם הגרעין עם איראן. ושר החוץ שלו, ג'ון קרי, אפילו מודה לעמיתו האיראני, ג'וואד זריף, על השחרור שלאחר מכן של המלחים הסוררים.

לעומת זאת, זה העלה לראש את דבריו של נשיא ארה"ב אחר, ג'ון פ. קנדי, אם כי בהקשר אחר לגמרי. הצגתי קצת סאטירה כדי להדגיש את ההבדל עם אובמה:

"תנו לכל אומה לדעת, בין אם היא מאחלת לנו טוב או רע, ש... (אובמה) נישא בכל השפלה כדי להבטיח שהמורשת הגרעינית שלי עם איראן תשרוד, לפחות עד שאעזוב את הבית הלבן ב-2017!"

אז מדוע בחרו האיראנים לצבוט את אפו של הדוד סם? זה שיקף את עמדתם של הקשוחים השולטים במחוז טהראן למרות מסע הקסם של הנשיא רוחאני שכבש את לבם ומוחותיהם של אובמה ועוזריו. האייתוללה חמינאי ומשמרות המהפכה רצו להבהיר נקודה. הם משחקים בכדור עם אובמה כי זה הריאל-פוליטיק שלהם, אבל היה צריך להרגיע את העולם השיעי הרדיקלי שהם לא ויתרו על המטרה ארוכת הטווח של הגמוניה אזורית ועימות עם השטן הגדול.

ברוח זו, מלך ירדן עבדאללה, שנמצא על הכוונת של איראן, מודאג מההתערבות החתרנית של איראן באזור לאחר הסרת הסנקציות. והמלך שאל מה נשמע כמו שאלה רטורית.

'האם ההקלה בסנקציות תעזור או תפגע ביציבות האזורית?'

השר קרי התייחס לחששות אלה שמדאיגים את שאר המדינות הערביות הסוניות ואת ישראל. בראש ובראשונה סעודיה בהתנגשותה הנוכחית עם איראן:

"ארה"ב הבינה את האתגרים לממלכה ומה מרגישות מדינות אחרות באזור לגבי התערבות במדינות שלהן, אבל אנחנו גם רוצים לראות את הדיפלומטיה עובדת. אנחנו רוצים לראות אם יש דרך, להתקדם, לפתור חלק מהבעיות מבלי לעבור לקונפליקט גדול יותר. הדבר האחרון שהאזור צריך זה יותר סכסוך ואני יודע שמלך סעודיה מסכים עם זה'.

אבל האם סעודיה ושאר המדינות הסוניות הערביות נמצאות באותו עמוד עם ארה"ב? לא, הם לא. הם, כמו ישראל, רואים בארה"ב את התפיסה של איראן לפיה הסכם הגרעין נפרד לחלוטין מכל שאר המשטרים האגרסיביים שלה. זה כולל את ניסויי הטילים הבליסטיים האחרונים ותמיכה מתמשכת בתנועות חתרניות כמעט בכל מדינה במזרח התיכון. זה לא כאילו איראן השיעית אימצה כעת גישת 'חיה ותן לחיות' בהתנגשות הסונית-שיעית שהיא עוררה. להיפך, החשש הוא שארה"ב מצידה כעת באיראן השיעית ומבקשת את עזרתה נגד דאעש בסוריה ובעיראק. והשורה התחתונה היא שכולם חושדים שכאשר אובמה וקרי ייעלמו, יום אחד תפרוץ איראן בגלל פצצות A.

נשיא ארה"ב אחר, טדי רוזוולט, טבע פעם את הפתגם הבלתי נשכח שלו "דבר ברכות ונשא מקל גדול". כעת השר קרי שוב אותת לאיראן ולשאר המזרח התיכון כי לאובמה אין שום כוונה להשתמש במקל הגדול שלו. לא קשה לחזות כיצד תגיב מעצמה תוקפנית כמו איראן.

הסיפור של שוודיה...

'מקומם, לא מוסרי וטיפש' – כך הגיב ראש הממשלה ביבי נתניהו להאשמות האחרונות של שרת החוץ של שבדיה, מרגוט וולסטרום. הפקיד השוודי קרא לחקור אם ישראל ביצעה הוצאות להורג ללא משפט של תוקפים פלסטינים במהלך גל הטרור הנוכחי. וולסטרום העלה טענות דומות בעבר ואף ניסה להניח את מתקפת דאעש הקטלנית בפריז לפתחה של ישראל. נתניהו ציין כי לאחרונה ירתה משטרת צרפת למוות בתוקף מוסלמי ותהה אם וולסטרום יציע גם חקירה של הרג זה. שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן התבכיין:

"הדבר היחיד ששר החוץ של שבדיה עדיין לא עשה הוא להצטרף פיזית לטרוריסטים פלסטינים ולדקור יהודים. לאור ההתנהלות שלה עכשיו, אפשר באמת לקוות שזה לא יקרה'.

לשון בלחי, כמה פרשנים הציעו שייתכן ווולסטרום סובל מתסמונת שטוקהולם. הזדהות עם פלסטינים לאור הטיוח השוודי על אונס מוסלמי של צעירות ונערות שוודיות. אבל ברצינות, לגבי הטענות שלה, בואו נסתכל על העובדות.

סיבה אמיתית לשפיכות דמים נוכחית...

מה עומד מאחורי הטלת הדם של פלסטינים וישראלים כאחד? אישים ישראלים מאז ה-15 בספטמבר 2015 ועד ה-2 בינואר:

• 28 ישראלים נהרגו ו-280 נפצעו.
• היו 100 דקירות, 38 מקרי ירי ו-22 דקירות מכוניות בכוונה להרוג. מדובר בסך הכל ב-160 ניסיונות לרצוח ישראלים.
• בנוסף, בשירות הביטחון שב"כ אומרים כי אירעו 620 אירועים נוספים, כולל יידוי אבנים ופצצות כיבוי, שעלולים אף הם להיות קטלניים.

קשה להגיע למספר הכולל של ההרוגים הפלסטינים - נראה שהוא פי ארבעה או חמישה ממספר הישראלים. מבקרי ישראל, כמו שר החוץ של שבדיה, ממהרים לקפוץ על זה – (לא הוגן שלא נהרגים ונפצעים יותר ישראלים). אבל האמת הבלתי מעורערת היא שאם פלסטינים לא היו מנסים לירות, לדקור או לשרוף ישראלים למוות ברחובות, לא היו נפגעים משני הצדדים. עם זאת, אז הטיעון אומר 'אבל הפלסטינים נלחמים רק בכיבוש ולמען המדינה שלהם'. אם זה כך, למה בעצם הם לא מנסים לנהל משא ומתן? הם היו יכולים להשיג את פלסטין משלהם פעמים רבות מאז נחתם הסכם אוסלו ב-1993.

התשובה פשוטה. זה יחייב אותם להכיר גם בישראל כמדינה היהודית. מתי יאסר ערפאת או הנשיא מחמוד עבאס אי פעם הסכימו לעשות זאת? התשובה היא אף פעם! אפילו ה'מתונים' כמו עבאס וד"ר סאיב עריקאת דוחים לחלוטין את עצם הרעיון של מדינה יהודית. הם דורשים מדינה משלהם אבל מסרבים לקבל מדינה יהודית! פשוט תשאל כל פלסטיני. הם יענו שיהודים אינם זכאים למדינה כמו כולם. זו האמת לגבי שפיכות הדמים הנוכחית. שוב, רק תבדוק מה אומר כל פקיד פלסטיני ולא רק חמאס או דאעש. אחרי שכל הרטוריקה נגמרת, זה מה שנשאר.

יש עוד עובדה שאי אפשר להתכחש לה - ישראל היא מולדתו של אחד העמים העתיקים ביותר בתולדות העולם. היא נוסדה לפני למעלה משלושת אלפים שנה והיהודים יצרו מורשת תרבותית ודתית מפוארת לאורך הדורות. כל עוד הפלסטינים בוחרים להכחיש זאת, לעולם לא תהיה להם מדינה משלהם, לא משנה כמה דם יהודי ופלסטיני ישפכו.