הצרפתים שוב עושים את זה. כמעט מאה שנים ליום לאחר שצרפת סיימה את הסכם סייקס-פיקו הידוע לשמצה עם הבריטים, ופריז שוב באה לידי ביטוי במזרח התיכון על ידי כינוס ועידה בינלאומית לטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בימים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, צרפת ובריטניה שיתפו פעולה כדי לחלק את שטחה של האימפריה העות'מאנית הטורקית, שנקלעה לצד המפסיד. פרנסואה פיקו הצרפתי ומארק סייקס הבריטי התיישבו ליד מפת המזרח התיכון עם שני עפרונות חדים, סרגל ומחק. כשסיימו, הם ציירו מפה חדשה של האזור, ו'בוב הוא הדוד שלך'.
עיראק, עבר הירדן ופלסטין הלכו לבריטניה, וסוריה ולבנון לצרפת. ולמרות שלא נכללה בפועל בעסקת הנדל"ן שלהם, מצרים תהפוך לתחום השפעה בריטי, בעוד שצרפת קיבלה את המגרב - אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה ולוב. וכדי לוודא שהתוכנית הזו תחזיק מעמד, שתי המעצמות האימפריאליות דאגו לכך שמשטרים פטרנליסטיים ישלטו על הילידים.
כעת, מאה שנה לאחר מכן, סייקס-פיקו הגיע לפח האשפה הפתולוגי של ההיסטוריה, אך התוצאה לא. שפיכות דמים וחוסר ודאות מתפשטים מקצה אחד של האזור לקצה השני. סוריה כבר לא קיימת כמדינה בת קיימא, ועיראק מושכרת גם בגלל מהומה פנימית. התפקיד הצרפתי בולט אולי באלג'יריה, שם הם ביצעו כמה מהזוועות הקשות ביותר מאז פשעי המלחמה של הנאצים במלחמת העולם השנייה.
כיום צרפת ובריטניה, במידה הרבה פחות, קוצרות טרור איסלאמיסטי שניתן לייחס לסייקס-פיקו. למעשה, ארה"ב הזהירה את אזרחיה להתרחק מצרפת בקיץ הקרוב, שתארח את טורניר היורו בכדורגל. דאעש עדיין מכוון לפריז לאחר פיגועי הטרור האחרונים. להקת הסדיסטים האיסלאמיסטית, אובססיבית לדרכים לענות למוות מוסלמים אחרים, הודיעה כי היא נורמת נקמה בסייקס-פיקו.
היאנקים היו מאוחרים יחסית והתמקדו בעיקר בהבטחת אספקת נפט מסעודיה כשהיא המשיכה להסתער על בריטניה וצרפת. ועכשיו, כשאמריקה כבר לא תלויה בנפט הסעודי, הערבים מרגישים שוושינגטון פנתה לכיוון טהראן. מדיניות אובמה, כפי שנחשפה על ידי בן רודס, נועדה לעודד את האייתוללות להשעות את תוכנית הנשק הגרעיני שלהם בעתיד הקרוב. שינוי אסטרטגי זה נותר בספק רציני. מקרה לדוגמא: האיראנים ניסוי בוטה לשגר את הטילים הבליסטיים שלהם שנועדו להעביר ראשי נפץ גרעיניים.
לאחר שציינו את כל זה, אפשר היה לחשוב שלנשיא צרפת פרנסואה הולנד יהיה מספיק על הצלחת כדי להעסיק אותו מאוד בבית. אבל מצד שני, אולי הוא מנסה למצוא חן בעיני הערבים. ועידות בינלאומיות והאו"ם המלוכסן נתפסים, ובצדק, כמי שמתלכד על ישראל שמספרן גדול יותר. ומסיבה זו, ראש הממשלה נתניהו לא ישתתף בוועידת פריז. מצד שני, ביבי הציע לפגוש את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בכל מקום, אפילו ברמאללה. עבאס סירב.
חשבו על זה: לישראל יש שני הסכמי שלום מלאים - ראשית מצרים ואחר כך ירדן. הסכמים היסטוריים אלה נחתמו לאחר שיחות ישירות ממצות בין ראשי ממשלה ישראלים ומנהיגי מצרים וירדן, בשילוב עם תרומה מסיבית של ארה"ב. אפילו הסכם אוסלו הראשון עם הפלסטינים נרקם במשא ומתן ישיר. איך זה יכול להיות אחרת אם התוצאה עלולה להעמיד את עצם הישרדותה של ישראל על הסף? למרות העובדה ששר החוץ ג'ון קרי ייסע לפריז, וושינגטון פושרת לגבי סיכוייה כמו ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון. אבל האם ביבי היה צריך לפחות לעשות את המסע ולהעמיד את טענותיו בפני נציגי 21 המדינות? ראש הממשלה החליט שאולי יש לו דגים גדולים יותר לטגן בנקודה זו של ההיסטוריה של המזרח התיכון.
האם מזרח תיכון חדש בפתח?
יש הרבה סימנים שכן. לא רק זה - לישראל עשוי להיות תפקיד מרכזי מאוד. העולם הערבי הסוני של מצרים, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ מאמינים שממשל אובמה נטה לכיוון האויב המסוכן ביותר שלהם, הלא היא איראן. יתרה מזאת, איראן היא מוסלמית שיעית, חרדה לאסלאם הסוני. לאחרונה התלקח הריב העשן הזה בלהבות כאשר ריאד הוציאה להורג איש דת שיעי פופולרי שהואשם בהסתה. אספסוף בטהרן ביצע אז את השגרירות הסעודית. ריאד ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים. הרקע לשרשרת אירועים זו היה תמיכתה של איראן במורדים החות'ים בתימן, החצר האחורית של ערב הסעודית, ושם ריאד תומכת במשטר באמצעות חיילים וחומרה צבאית.
כמעט כל מדינות המפרץ מרגישות מאוימות מאי פעם על ידי איראן. קהיר גם מסוכסכת עם איראן, שהיא האשימה בפעילות חתרנית. ממשל אובמה למעשה תמך בגלוי בעלייתו לשלטון של הנשיא לשעבר מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים הקנאים. הנשיא הנוכחי עבד אל-פתאח אל סיסי מרגיש שאובמה עדיין מפנה לו כתף קרה למרות שהוא בעל ברית של אמריקה שיבטיח את הסכם השלום עם ישראל. כעת האחים המוסלמים כנראה חברו לחמאס במאמץ להפיל את הממשלה ולהתקין מה - משטר איסלאמיסטי קיצוני שיבטל את הסכם השלום עם ישראל?
בפעם הראשונה, פקידי אובמה ירדו מהפסים כשפעלו כמעודדים עבור האחים המוסלמים. נכון לעכשיו, ירושלים וקהיר משתפות פעולה בלחימה בטרוריסטי דאעש הפועלים כעת מסיני שבשליטת מצרים ומהווים איום לא רק על מצרים אלא גם על ישראל. בנאום טלוויזיה בשידור חי, הנשיא אל סיסי תיאר את הסכם השלום הישראלי-מצרי במונחים זוהרים, ואמר שהוא צריך להוות דוגמה להסכם שלום ישראלי-פלסטיני:
"ההיסטוריה תכתוב דף חדש שלא יהיה פחות ואולי אף יהיה יותר הישג מחתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל לפני 40 שנה".
ידוע כי ירושלים מנהלת דיפלומטיה שקטה עם ריאד, והממלכה ההאשמית ירדן חייבת את הישרדותה לישראל לפחות פעם אחת בעבר. יכול להיות שזה עדיין היום כשדאעש דופק בדלת.
אבל לא רק מדינות ערב חוששות מאיראן העולה, שזכתה כעת לחיזוק כלכלי תוך השארת כמעט כל מתקני הנשק הגרעיני שלה במקום. טורקיה גם להוטה לשקם את היחסים עם ישראל. דיווחים בחדשות צופים שירושלים ואנקרה עשויות להכריז על פריצת דרך בעתיד הקרוב. כל הגורמים הללו הם חלקים נפרדים בפאזל במזרח התיכון שעשויים להצטרף ליצירת מערך חדש להתמודדות עם האיומים העיקריים של איראן ודאעש. נראה שהשאלה הפלסטינית אינה בראש מעייניהם של שכנותיה של ישראל בימים אלה.
למרבה האירוניה, מדינות ערב ראו בכוחה הצבאי של ישראל איום, אך כעת לאור הסכנות האמיתיות והעכשוויות הנשקפות מאיראן ודאעש, הן תופסות כעת את מדינת היהודים כנכס מוערך.
עִבְרִית 
English