מלחמה אתנית באיראן היא רק עניין של זמן

דמיינו את הרפובליקה האסלאמית מתפרקת כמו סוריה, עיראק, לוב או תימן במלחמת אזרחים עם מיליציות חמושות - ומתקני גרעין בכל האזור.

ביום העצמאות קיבלתי הודעה בפייסבוק מאדם שחי בעיראק וביקש לברך את מדינת ישראל על עצמאותה ולהודות לה על כך שהרס את הכור הגרעיני של סדאם חוסיין ב-1981.

אלמלא זה, כתב, עיראק הייתה מתמלאת במתקנים גרעיניים, ותארו לעצמכם מה יקרה עכשיו, עם המלחמה הכוללת שמתחוללת שם, שבה אין חוקים ואין גבולות והכל מותר. ישראל הצילה את העם העיראקי, הוא כתב והודה לנו. ואכן, הכור אוסיראק של סדאם חוסיין, לו היה נשאר, יהיה כעת באזור שנכבש על ידי המדינה האסלאמית במחוז אל-אנבאר. מה העולם היה עושה אז?

המסרים שלו מעוררים עניין רב לא רק לגבי מה שקרה ומה נמנע, אלא גם לגבי מה שיקרה. איראן היא מדינה שסועה מבחינה אתנית, דתית ושבטית, בדיוק כמו עיראק וסוריה, ואולי אפילו יותר. אין לה קבוצת רוב אתנית, והפרסים, בגלל שיעור הילודה השלילי, כבר הפכו למיעוט, למרות שהם המיעוט הגדול ביותר מבין כל שאר המיעוטים, 24%. האחרים הם אזרים, בלוצ'ים (סונים), טאג'יקים (סונים), לורס, טורקמנים (סונים), כורדים (בעיקר סונים), ערבים (סונים) ואחרים.

חלק מהמיעוטים הללו רוצים להתפצל מאיראן ולחבר את שטחם למדינות אחרות. האזרים רוצים להצטרף לאזרבייג'ן; הבלוצ'ים רוצים להצטרף לפקיסטן; הכורדים רוצים להקים את "כורדיסטן הגדולה", שתשתרע על חלקים של עיראק, טורקיה, סוריה ואיראן; והערבים רוצים להקים מדינה עצמאית משלהם שתיקרא אהוואז בערבית או חוזסטן בפרסית.

במילים אחרות, התפרקות ומלחמה אתנית סונית-שיעית ומלחמה בין מיעוטים אתניים שונים הם רק עניין של זמן באיראן. הקרקע כבר בוערת, ויש סכסוכים מתמידים בין הבלוצ'ים והערבים האוואזיים לבין המשטר שמדכא אותם ביד ברזל.

 מאמר זה פורסם מחדש באישור על ידי www.ynetnews.com. נְקִישָׁה כָּאן כדי להמשיך לקרוא.