פליטי המזרח התיכון - פלסטינים ויהודים

ארווין קוטלר: "אין בסיס מוסרי או חוקי לדרישה לאפשר לפליטים פלסטינים לחזור למדינת ישראל".

"החלטת הליגה הערבית לדחות את תוכנית החלוקה משנת 1947 ולהכריז מלחמה על המדינה היהודית המתהווה הייתה אחראית הן לפליטים היהודים והן לפלסטינים".

• לחצו להאזנה לחלק הראשון – העובדות בנושאי פליטים פלסטינים ויהודים
• לחץ להאזנה לחלק השני – הערכתו של ארווין קוטלר

ארווין קוטלר, חבר פרלמנט קנדי ושר המשפטים לשעבר בקנדה, אמר שאין בסיס חוקי או מוסרי לדרישה הפלסטינית לאפשר לפליטים הפלסטינים לחזור לישראל. בראיון ל-IsraCast טען פרופ' קוטלר כי דחיית הליגה הערבית של תוכנית החלוקה מ-1947 ומלחמתה נגד מדינת ישראל הנולדת הייתה אחראית לא רק ל-550,000 הפליטים הפלסטינים המוערכים, אלא גם לכמיליון היהודים. פליטים שגורשו ממדינות ערב לאחר שרכושם ונכסיהם נעצרו.

כמיליון פליטים יהודים נאלצו לברוח ממחוזות ערביים, בהשוואה ל-555,000 פליטים פלסטינים.

לאחר שהשתתף בחקירה של סוגיית הפליטים הפלסטינים והיהודים במזרח התיכון, קוטלר, פרופסור למשפטים באוניברסיטת מקגיל, טוען כי הליגה הערבית נושאת באחריות לא רק ל-550,000 הפליטים הפלסטינים המוערכים, אלא גם לאחד המשוער- מיליון פליטים יהודים שנאלצו לברוח ממדינות ערב, כאשר במקום לקבל את מה שהיה למעשה פתרון שתי המדינות הראשון, הכריזו מדינות ערב מלחמה על מדינת היהודים. התוקפנות הערבית הזו היא שיצרה שני קבוצות של פליטים - הפליטים הפלסטינים והפליטים היהודים שנעקרו במדינות ערב ונאלצו לברוח.

קוטלר אמר כי החקירה חשפה מסמך רשמי של הליגה הערבית המורה למדינות החברות בה לכפות חוקים מסוג נירנברג נגד אזרחיהן היהודים. מסע מכוון זה גרם לגירוש כפוי של פליטים יהודים הרבה יותר מאשר פלסטינים שברחו מישראל כאשר צבאות ערב תקפו את המדינה היהודית. לפיכך, לא היה בסיס מוסרי או משפטי לתביעה לזכות השיבה הפלסטינית למדינה עצמה שהצד הערבי ניסה להרוס. עם זאת, קוטלר מוסיף כי יש להתייחס למצוקתם ולסבלם של הפליטים הפלסטינים מנקודת מבט הומניטרית, וזה חל גם על הפליטים היהודים ממדינות ערב.

הפרופסור למשפטים של מקגיל התנגד גם להדרה המוחלטת של הפליטים היהודים ממדינות ערב במהלך כל הדיון באו"ם ב-60 השנים האחרונות. קוטלר מציין כי העצרת הכללית של האו"ם העבירה למעלה מ-130 החלטות בנוגע לפליטים פלסטינים מבלי להתייחס פעם אחת לפליטים היהודים שנאלצו לברוח ממדינות ערב. גם לא היה בסיס לטענה שיהודים חיו חיי שוויון במדינות ערב. להיפך, על בסיס האסלאם נסבלו היהודים כאזרחים סוג ב'.

______________________________________________________

תמליל הראיון עם ארווין קוטלר

חלק ראשון – העובדות בנושאי פליטים פלסטינים ויהודים

דיוויד אסינג: פרופסור למשפטים ארווין קוטלר, חבר פרלמנט קנדי ושר משפטים לשעבר בקנדה, השתתף במחקר מתועד על הפליטים היהודים ממדינות ערב.

ארווין קוטלר: ובכן, המספרים, ביחס לפליטים יהודים ממדינות ערב, זוהו מדינה אחר מדינה, והמספר הכולל הוא כ-850,000 פליטים יהודים ממדינות ערב. יש שהעלו את הנתון אפילו קצת יותר גבוה - עד מיליון פליטים יהודים ממדינות ערב. ביחס לפליטים פלסטינים המספרים משתנים בהתאם למקורות השונים, אבל ההערכה הטובה ביותר שלי תהיה איפשהו בסביבות 550,000 פליטים פלסטינים בהקשר זה. אז המספר הזה, מנקודת מבט של השוואה, יש הרבה יותר פליטים יהודים ממדינות ערב מאשר היו פליטים פלסטינים.

דיוויד אסינג: עם זאת, למרבה הפלא, במהלך 60 השנים האחרונות, לא היה אזכור לפליטים היהודים באף אחת מהחלטות האו"ם הרבות העוסקות בסוגיית הפליטים.

ארווין קוטלר: העצרת הכללית של האו"ם, למשל, אימצה כ-130 החלטות בנוגע לסוגיית הפליטים. כל 130 ההחלטות מתייחסות לשאלת הפליטים הפלסטינים, שאני אומר שזה הוגן לעשות, אבל אף החלטה אחת - אני חוזר - אף החלטה אחת לא מתייחסת לפליטים יהודים ממדינות ערב. למעשה, מה שראינו הוא שבמשך 60 השנים האחרונות כל הנושא של פליטים יהודים ממדינות ערב הושמד ונמחק מהנרטיב של השלום והצדק במזרח התיכון.

דיוויד אסינג: ובהקשר זה, תוכנית החלוקה של 1947, למעשה פתרון שתי המדינות הראשון אי פעם לסכסוך הערבי-ישראלי.

ארווין קוטלר: זה דיבר אז ספציפית על מדינה יהודית כ-28 פעמים בהחלטת החלוקה. כידוע, ההנהגה היהודית דאז קיבלה את זה, ההנהגה הערבית לא, ולפי הכרה שלה אז עשתה מלחמה על המדינה היהודית המתהווה. התוצאה הייתה שתי קבוצות של פליטים: פליטים פלסטינים ופליטים יהודים, שנבעו מתוקפנות ערבית זו. למעשה, אפוא, מדינות ערב נושאות באחריות לא רק למה שהוא יציאה נשכחת של כ-850,000 פליטים, אלא יציאה כפויה, כי לא רק שהם עשו מלחמה על המדינה היהודית המתהווה, שייצרה את שתי קבוצות הפליטים, אלא הם למעשה, למעשה, שחררו את נתניהם היהודים שלהם, תפסו את רכושם, הפסיקו את נכסיהם וכדומה והיו אחראים לעקירתם ולעקירתם של הפליטים היהודים.

דיוויד אסינג: ארווין קוטלר גם אומר כי חקירה בנושא הפליטים היהודים חשף מסמך רשמי של הליגה הערבית שהורה למדינות ערב לאמץ חוקי נירנברג מהסוג הנאצי נגד תושביהן היהודים.

ארווין קוטלר: יש בו שני דברים שאנחנו יודעים וניתן לתעד: הראשון הוא שהגירוש במדינות ערב, שמהן התרחש, לא התרחש במקרה. זה היה תוצאה של דיכוי שאושר על ידי המדינה, במדינות אלה, שכלל, שוב, חוקים לא ידועים מסוג נירנברג, שהיו מעורבים, כפי שאמרתי, בדה-לאומית של נתניהם היהודים, והכריזו עליהם כאויבי המדינה וכדומה. .

ובנוסף לזה, מצאנו אז מסמך מהליגה הערבית שקרא למדינות החברות בה לעשות בדיוק את זה, מה שלמעשה נעשה בסופו של דבר. לכן, בדו"ח שהפקנו בנובמבר האחרון, על צדק ליהודים ממדינות ערב, זכויות ותיקון, שמנו זה לצד זה את מסמך הליגה הערבית הקורא לפעולות בפועל, שמוצגות אז שנעשו על ידי המדינות החברות של הליגה הערבית באותה תקופה.

חלק שני – הערכתו של ארווין קוטלר

דיוויד אסינג: האם עצמת השואה של יהודי אירופה האפילה למעשה על סבלם של הפליטים היהודים ממדינות ערב, שהודרו מהנרטיב במזרח התיכון?

ארווין קוטלר: יש דברים בהיסטוריה היהודית שהם נוראים מכדי להאמין בהם, אבל הם לא נוראים מכדי שקרו, והשואה במובן הזה היא ייחודית בגודל הטרגדיה שלה, ולכן אני לא עושה השוואות בכלל, אף פעם, עם זה. יחד עם זאת, לאחר שאמרנו שאולי, בגלל הטרגדיה ההיסטורית, השתלטה על הטרגדיה של פליטים יהודים ממדינות ערב, בין השאר משום שהתמקדנו באחריותם של מבצעי השואה, גם כן. כמו הקורבנות, שהבאנו לדין; ואילו במקרה זה מעולם לא נאלצו להביא בחשבון את מבצעי העקירה והעקירה של הפליטים היהודים ממדינות ערב. למעשה, הכרת הליגה הערבית ומדינות ערב הבודדות בתפקידן ובאחריותן בעקירת פליטים יהודים ממדינות ערב ונושאים, על פי החוק הבינלאומי, את חובת הסעד של אלה שהם עקרו ועקרו.

דיוויד אסינג: אמרת, אדוני, כי ועידת אנאפוליס האחרונה לשיחות מעמד קבע בין ישראל לפלסטינים וארה"ב, הייתה יכולה להיות הנצחה של פתרון שתי המדינות מתוכנית החלוקה של 1947. אבל מה ספציפית לדעתך צריך לעשות עכשיו? מה צריכה ישראל לשקול בשלב זה?

ארווין קוטלר: ובכן, אני חושב שכדאי לנו, כעניין של מדיניות, הקהילה הבינלאומית וישראל, כמשתתפת ישירה במשא ומתן לשלום באנאפוליס, להבטיח שנושא הפליטים היהודים ממדינות ערב ייכלל בסוגיות הליבה של המעמד הסופי. אם מסתכלים על הנרטיב, יש בו פליטים פלסטינים, מדינה פלסטינית, התנחלויות וחלוקת ירושלים. זה בסדר להעלות את הנרטיב של הפלסטינים. אבל אני חושב שצריך להיות ייצוג מקביל של סוגיות. אנחנו צריכים לדון בפליטים יהודים ממדינות ערב יחד עם פליטים פלסטינים. הלגיטימיות של מדינה יהודית במזרח התיכון יחד עם מדינה פלסטינית עצמאית. שאלות של הסתה וטרור לצד שאלת ההתנחלויות. והנרטיב של ירושלים כפי שהיא מגיעה מהצד הישראלי יחד עם זה מהפלסטיני. מה שאנחנו צריכים זה שילוב של נושאים כאן, כי בלי זה אנחנו, למעשה, לאפיין את הנרטיב של המזרח התיכון בכללותו.

דיוויד אסינג: בכל הנוגע לנושאים הללו, ישנה הטענה הפלסטינית הרגישה מאוד של 'זכות השיבה', ואני רוצה לשאול אותך כעת, כפרופסור למשפטים מאוניברסיטת מקגיל, מה אומר המשפט הבינלאומי על תביעה כזו?

ארווין קוטלר: בנוגע לזכות השיבה, יש משפט בינלאומי האומר: "ex iniuria non oritur ius", כלומר, איש אינו יכול להרוויח מביצוע מעשה בלתי חוקי. לא יתכן מצב שבו מדינות ערב והליגה הערבית בתור נותנת החסות שלהן אחראיות מצד אחד בעצמן לעקירה הכפויה של הפליטים היהודים ממדינות ערב, אכן לשני קבוצות הפליטים – ערבים ויהודים, ו לאחר מכן התייצב כטוען לזכות השיבה במצב שבו הם הביאו לגירוש שני קבוצות הפליטים מלכתחילה. אז הייתי אומר, הן, מבחינה עובדתית והן כחוק, שזכות השיבה למעשה אינה קיימת עבור הפליטים הפלסטינים, אם כי זכות הערכה של סבלם מהממד ההומניטרי חייבת להיות שם, וכן יש לטפל בפתרון מצבם.