ישראל עומדת בפני דילמה מוסרית ואסטרטגית גדולה - האם להגן או לא על מאות אלפי האזרחים הדרוזים בסוריה שנמצאים כעת תחת איום חמור מההתקדמות הבלתי פוסקת של המדינה האסלאמית. אל תטעו, הדרוזים הם תומכים נלהבים של נשיא סוריה בשאר אסד, אויב מר של ישראל. לפני מספר שבועות אף ניסתה חוליית טרור דרוזית לבצע פיגוע חוצה גבולות נגד ישראל ברמת הגולן. כשישראל סיפחה חלק מרמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, הדרוזים בתוך אותו אזור החזירו את תעודות הזהות הישראליות שלהם ונשבעו אמונים לנשיא חאפז אסד בדמשק. עם זאת, בנו, בשאר אסד, נטש אותם כעת על ידי משיכת הצבא הסורי מהאזורים הדרוזים כדי לחזק את דמשק ואת המובלעת העלאווית שלו לאורך חוף הים התיכון.
מי הם הדרוזים?
הדרוזים הם מיעוט מלוכד הפרוס בעיקר על סוריה, לבנון ואחרון חביב על ישראל. הם חיים בקהילות משלהם ונוהגים בדת ה'סודית' משלהם, שלוחה של האיסלאם, ונחשבים לסוג הכופרים הגרוע ביותר על ידי המדינה האסלאמית - על כל המשתמע מכך. המדיניות שלהם היא להיות אזרחים נאמנים במדינה שבה הם מתגוררים, וזה לא חל רק על סוריה ולבנון אלא גם על ישראל, שם הם משרתים ביחידות הקרביות הנפרדות שלהם בצה"ל. עם זאת, לאחרונה כמה גורמים ישראלים אלמוניים הדליפו לתקשורת כי ירושלים החליטה לדחות את בקשת מנהיגי הדרוזים הישראלים לצה"ל לצאת לעזרת קרוביהם מעבר לגבול בסוריה.
זו הדילמה העומדת בפני ראש הממשלה ביבי נתניהו - אם ישראל תעניק סיוע צבאי, זה יערב אותה ישירות במלחמת האזרחים בת ארבע השנים שירושלים התרחקה ממנה. (מדיניותה של ישראל הייתה להשיב כל אש מהצד הסורי של רמת הגולן, להקדים כל פעילות עוינת בגולן ולאסור את העברת הנשק המתוחכם של אסד מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון). מצד שני, מה לעשות אם קרובי המשפחה של אזרחיה הדרוזים הנאמנים של ישראל יעמדו בפני טבח בסוריה? הדאגה העיקרית היא למאות אלפי הדרוזים המתגוררים באזור 'הר הדרוזים' הסמוך לגבול ירדן. הכתובת על הקיר - ליד העיירה הדרוזית אידליב נטבחו 20 גברים דרוזים על ידי מורדי אל-נוסרה. ואז יש את הכפר הגדול הדר, ליד החרמון, שצמוד לגבול ישראל. מנהיגים דרוזים בישראל ביקשו סיוע דחוף בפגישות פרטיות עם נשיא המדינה ראובן ריבלין וגם עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט.
יש כמה אפשרויות, אבל לא לעשות כלום היא לא אחת מהן. זו תהיה בגידה איומה באזרחי ישראל הדרוזים...
ברור שהכסף ייעצר אצל ראש הממשלה ביבי נתניהו. יש כמה אפשרויות, אבל לא לעשות כלום היא לא אחת מהן. זו תהיה בגידה איומה באזרחי ישראל הדרוזים, בהתחשב ב'קשר הדם' המפורסם בין הדרוזים הישראלים למדינת ישראל. אבל זה גם נכון שהלוואת סיוע צבאי לקהילות הדרוזיות בסוריה עלולה לעורר מלחמה עם המדינה האסלאמית. אבל האם מישהו מאמין שדאעש לא יתקוף את מדינת היהודים, אם וכאשר יגיע הזמן?
בנוסף לסיוע ההומניטרי לדרוזים, ישראל תוכל לספק גם נשק. אם זה לא מספיק, מה עם לאפשר לחיילי צה"ל הדרוזים להתנדב להגן על היישובים הדרוזים בסוריה? זה יחייב גיבוי של צה"ל, אחרי הכל הדרוזים הם חיילי צה"ל. 'אם תבוא דחיפה לדחיפה' תהיה גם אפשרות לתקיפות אוויריות, אם יהיה צורך בכך. למעשה, יש להזהיר את המדינה האסלאמית כי כל הסתערות על העדות הדרוזיות בסוריה תיפגש עם תקיפה אווירית מסיבית של חיל האוויר הישראלי. זה לא רק יפתור את הדילמה המוסרית של ישראל, אלא גם ישלח מסר מבהיל בכל המזרח התיכון. מה גם שהרוב המכריע של הישראלים היה מצדיע לנתניהו.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שישראל לוקחת סיכונים למען חבריה. בשנת 1970, נשיא סוריה חאפז אסד הזקן אסף טנקים סוריים לאורך הגבול הירדני, והתכונן לפלוש ולהפיל את המלך חוסיין. המלך הירדני הגיע למוקד לוושינגטון וביקש סיוע. הנשיא ריצ'רד ניקסון התקשר לירושלים כדי להתייעץ עם ראש הממשלה גולדה מאיר. באותו ערב נצפו מטוסים ישראלים מבצעים מעברי דמה ליד הטנקים הסוריים לאורך הגבול. בחזרה בדמשק, הנשיא אסד קיבל את ההודעה וביטל את פלישתו המתוכננת לירדן. האם לא בשביל זה יש חברים?
עִבְרִית 
English