ייסוד קיבוץ חניתה

חילופי מכתבים עם ראש ממשלת לבנון

קיבוץ חניתה נוסד בשנת 1938 על קרקע שנרכשה על ידי דוד בן גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ישראקאסט מציגה את המכתב המקורי ששלח משה שרתוק מהסוכנות היהודית לראש ממשלת לבנון אל-אדהב ואת מכתב התשובה שלו.

חניתה הייתה ישוב יהודי קדום, ששכן בארץ של שבט אשר. השם מוזכר בתלמוד, במאה ה-2-3, בתיאור הישובים היהודיים בגבול הצפון. מקור השם הוא "חניה", מאהל, מקום מנוחה למטיילים העוברים בין מישורי לבנון לנמלי אכזיב ועכו.

באותם ימים, מטרת ההתנחלויות הייתה לשמור על המעברים מההרים לעמק הפורה למטה.

בשנות ה-30, עם גידול ההתנחלויות, דרשו הערבים מהבריטים להפסיק את ההתיישבות היהודית. כשהם קלטו שדרישותיהם לא נענו, הם פנו לאלימות. הסוכנות היהודית הקימה סדרה של 'עיירות לילה' הנשענות על חוק עות'מאני שלא בוטל, המאפשר לכל בניין להישאר שלם לאחר שהוצב עליו גג. המתנחלים ייצרו מראש את הקירות והגג של חדר האוכל של הקיבוץ החדש. קירות העץ הכפולים שלו היו מלאים בחצץ להגנה מפני צלפים ערבים, וגם מגדל שמירה מעץ טרומי היה בהישג יד. במהלך מסע המגדלים והמחסנים הוקמו ברחבי הארץ 52 יישובים יהודיים חדשים.

נגד מחאות ממשלתו החליט דוד בן-גוריון לרכוש 5,000 דונם של קרקע הררית שאינה ניתנת לעיבוד. נבחרה קבוצה ליישב את הארץ, לעלות לנקודה של קילומטר מהכביש ולהקים מחנה בסיס ולהכין מבעוד מועד מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלים, במקרה הצורך. בבוקר ה-21 במרץ 1938 הגיעו חמישים משאיות שהובילו 500 איש לפרוץ שביל, ולשאת את כל האספקה שהוכנה להורדת חניתה. עם 100 איש שנותרו במחנה, כנופיה ערבית תקפה והרגה שני גברים. למחרת הגיעה עזרה והעבודה נמשכה. ביום החמישי הושלמה הדרך להורדת חניתה. לאחר שישה חודשים חל חילופי כוח אדם. קבוצת 'שמרון' קיבלה על עצמה את האחריות להקמת היישוב החקלאי בהר. לאחר זמן מה הצטרפה אליהם קבוצת 'שגב'.

בנובמבר 1947 נתנה תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות לארץ ישראל את הגליל המערבי, על שבעת יישוביו היהודיים, למדינה הערבית. עם הכרזת המלחמה חניתה בודדה מהחלקה היהודית, ובאזור נערכו מספר קרבות ולכן פינו חברי הקיבוץ את הילדים מחניתה לחיפה. ביום הכרזת העצמאות של ישראל פרץ הצבא היהודי, והגליל המערבי הפך לחלק מהמדינה החדשה. הקיבוץ בא לתחום את גבולה של ישראל עם לבנון בגליל המערבי.

ירושלים, 16 במרץ 1938

הוד מעלתך
ח'יר אל-דין אל-אדהב
נשיא המועצה
ביירות

אני לוקח את החופשי להודיע לכבודו, כראש הרפובליקה הלבנונית, כי קהילה יהודית מתכוננת להקים יישוב חקלאי קטן במקום המכונה חנוטה, בצפון ארץ ישראל, על גבול לבנון.

שטח האדמה המדובר הוא הררי ושומם. המתיישבים בכל זאת מבקשים להפוך אותה לאדמות משגשגת, כפי שכבר הצליחו לעשות חקלאים יהודים אחרים באזורים שונים במדינה זו.

הרשויות הפלסטיניות יהיו אחראיות על אבטחת ההתנחלות החדשה. אנו מצידנו נעשה את הדרוש על מנת שהמתיישבים שייבחרו יכירו את מנהגי האזור ושולטים בשפה הערבית, שכן אנו מעוניינים מאוד לכונן יחסי שלום הדדיים וכבוד בין תושבי העיר. היישוב החקלאי החדש והכפרים הסמוכים, הן בארץ ישראל והן בלבנון.

אודה לך מאוד אם כבודו יתרום, ככל שניתן, ליצירת קשרי שכנות אלו, להגברת הביטחון באזור על ידי מתן ההנחיות הנדרשות לרשויות המחוז המתאים ותגבור תחנות המשטרה בסביבה. רצוי מאוד לגרום לתושבי הכפרים הללו להבין שהעם היהודי המגיע להתיישב בסביבה עושה זאת במיטב רגשות השלום והידידות.

אני מקווה שהוד מעלתך ימצא את ההזדמנות להעניק לנו את תמיכתו היקרה בעניין זה, שכן אנו רוצים להמשיך עם היוזמה החדשה שאנו משיקים בשיתוף פעולה מושלם בין ממשלת הרפובליקה הלבנונית לבין עצמנו.

אני מבטיח לכבודו שאהיה אסיר תודה על הסיוע. קבל בבקשה, כבודו, את הבטחותיי להערכתי ולמסירותי הגבוהה ביותר.

מ' שרתוק
הסוכנות היהודית לפלסטין

ביירות, 18 במרץ 1936

נשיא מועצת השרים
אֶל
מר שרתוק – הסוכנות היהודית לארץ ישראל

אֲדוֹנִי,

אנו מאשרים קבלת מכתבך מיום 16 לחודש זה, שבאמצעותו אתה מודיע לממשלת לבנון על כוונתה של קהילה יהודית להקים יישוב חקלאי קטן בחנוטה; בצפון ארץ ישראל, על גבול לבנון.

ממשלת לבנון, בהתאם למהלך ההתנהלות שכבר הותווה, תשאף לשמור על הסדר ולהבטיח ביטחון בשטח הלבנוני הסמוך ליישוב זה.

הרשויות המקומיות בלבנון לא ייכשלו ביגרום לתושבים בשטח השיפוט שלהם להבין את האינטרס לטפח את יחסי השכנות הטובים ביותר עם המתנחלים מעברו השני של הגבול.

אגב, זוהי עמדתה של לבנון בכל יחסיה עם האוכלוסיות השכנות השונות.

אנא קבל, אדוני, את ההבטחות בדבר ההערכה והמסירות הגבוהה ביותר שלי.

(סד.) ח. אחדב