השגריר הראשון של ישראל באו"ם ושר חוץ
נואם מבריק, אבן שימש כדיפלומט, שר ממשלה וחבר כנסת. כשר החוץ, הוא ביקש לגבש את יחסי ישראל עם ארצות הברית ולהבטיח שיוך עם הקהילה הכלכלית האירופית. לפני ואחרי מלחמת ששת הימים הוא הוביל את ישראל במאבקה המדיני באו"ם.
אבא אבן, נואם, מדינאי ודיפלומט ישראלי, שר החוץ בשנים 1966-1974, נולד בקייפטאון, דרום אפריקה, וגדל באנגליה. הוא למד שפות מזרחיות וקלאסיקה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה, שם היה מרצה לערבית בשנים 1938 עד 1940. הוא כבר היה דובר ציבורי ברמה ונודע בנוכחותו בדיונים על המזרח התיכון.
במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי במצרים ובארץ ישראל, והפך לקצין מודיעין בירושלים, שם ריכז והכשיר מתנדבים להתנגדות במקרה של פלישה גרמנית.
ב-1946 מינתה אותו הסוכנות היהודית לקצין הסברה מדיני בלונדון, שם השתתף במשא ומתן עם ממשלת בריטניה והאו"ם על הקמת מדינת ישראל.
כשישראל הפכה לעצמאית ב-1948, הוא מונה לשגריר הראשון שלה באו"ם.
מ-1950 עד 1959 אבן היה גם שגריר ישראל בוושינגטון הבירה וגם ציר ראשי באו"ם. עם שובו ארצה ב-1959, נבחר אבן לכנסת כחבר מפלגת מפא"י, וכיהן בפיקודו של דוד בן-גוריון כשר החינוך והתרבות בין השנים 1960-1963.
בשנים 1963-1966 היה סגן ראש הממשלה לוי אשכול. כמו כן היה נשיא מכון ויצמן ברחובות בשנים 1959 עד 1966.
כשר החוץ של ישראל מפברואר 1966 עד 1974, ניסה אבן לחזק את היחסים עם ארצות הברית ולשייך את ישראל לקהילה הכלכלית האירופית.
במהלך ואחרי מלחמת ששת הימים ביוני 1967, הוא הוביל את המאבק הדיפלומטי של ישראל באו"ם. לאחר מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, סייע אבא אבן להביא להתנתקות הכוחות המצריים והישראלים בסיני.
אבן המשיך לכהן בכנסות הבאות, אך מחוץ לתחום השרים, כחבר ואחר כך כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, עד שפרש מהפוליטיקה ב-1988. הוא זכה להערצה רחבה בשל נאומו המבריק מחוץ לישראל והמדינמיות שלו. באו"ם מטעמה של ישראל, כולל איזושהי נאום דרמטי. הוא כתב מאמר חריף על החלטת האו"ם 'ציונות = גזענות' הידועה לשמצה ב-1975.
אבא אבן על הציונות (צוטט על ידי שגריר האו"ם חיים הרצוג, 10 בנובמבר 1975 בתגובה להחלטת הציונות היא גזענות):
הציונות היא לא יותר - אבל גם לא פחות - מתחושת המוצא והיעד של העם היהודי בארץ הקשורה לנצח בשמה. זהו גם הכלי שבאמצעותו העם היהודי מחפש הגשמה אותנטית של עצמה. והדרמה מתרחשת בעשרים מדינות הכוללות מאה מיליון אנשים ב-4 1/2 מיליון קילומטרים רבועים, עם משאבים אדירים. לכן השאלה היא לא האם העולם ישלים עם הלאומיות הערבית. השאלה היא באיזה שלב הלאומיות הערבית, עם שפע היתרון, העושר וההזדמנויות המופלא שלה, תשלים עם הזכויות הצנועות אך השוות של אומה מזרח-תיכונית אחרת להמשיך את חייה בביטחון ובשלום.'
דמות של הישגים רבים, אבן שלט בעשר שפות, עם הייעוד הכפול של מדינאי ואקדמאי מלומד. לאורך הקריירה שלו הוא מצא זמן לפרסם יצירות היסטוריות מוקפדות ומפורטות על סמך הידע הרב וניסיונו האישי.
ספריו כוללים את קול ישראל (1957); האנשים שלי (1969); הארץ שלי (1972), ועד אישי (1992), וכן אוטוביוגרפיה. לאחר פרישתו, הוא הצליח להקדיש זמן רב יותר לכתיבה ולהרצאות, כולל חיבורים וספרים "הדיפלומטיה והדיפלומטיה החדשה למאה הבאה" (1998), אך ציוני הדרך העיקריים שלו היו מעורבותו ביצירת שלוש סדרות תיעודיות היסטוריות מרכזיות בטלוויזיה. על העם היהודי וישראל, שבהם קולו המדהים מצלצל לאורך כל הקריינות באלגנטיות ובביטחון. השניים הראשונים היו עבור הטלוויזיה הישראלית: מורשת: ציוויליזציה והיהודים; עד אישי: אומה נולדת; ו-The Brink of Peace הופק עם PBS.
בשנת 2001 הוענק לאבא אבן בפרס ישראל על מפעל חייו, אך אשתו קיבלה את הפרס בשמו, כיוון שהיה חולה מכדי להשתתף בטקס. הוא גם החזיק בעשרים תארי דוקטור לשם כבוד והיה חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. נפטר, בן 87, ביום ראשון י"ז בנובמבר – י"ב בכסלו תשכ"ג. הותיר אחריו אישה, בנו ובתו.
עִבְרִית 
English