ביבי נתניהו, 'המחיאולי של ישראל', עושה שלום עם איחוד האמירויות הערביות

כמו בורג ישיר - ראש הממשלה ביבי נתניהו זעזע את העם הישראלי ואת העולם כשחתם הסכם שלום היסטורי עם איחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי. ויהי מה, הוא יירשם להיסטוריה יחד עם שתי פעולות שלום אלמוות נוספות - ראש הממשלה מנחם בגין (שחתם על הסכם השלום עם מצרים ב-1979) ואחריו יצחק רבין (שעושה שלום עם ירדן ב-1994).

הרקע יוצא דופן, כאשר הישגו של נתניהו מגיע בתקופה שבה אלפי ישראלים זועמים הפגינו מחוץ למעונו בירושלים בדרישה להתפטר מתפקידו של ראש הממשלה. נתניהו ספוג זיפות ונוצות על כך שהוא התערער במשבר הקורונה, כמו גם על התנגשות בחוק (ולמעשה, הוא עומד כעת למשפט). כעת, בתוך המהומה הפוליטית הזו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צפוי לפקח על חתימת הסכם השלום בעוד שלושה שבועות בוושינגטון. 

באופן טבעי, במפרץ הפרסי, טהראן זועמת. "נותן החסות מספר 1" בעולם לטרור המדינה מטיל דופי בהסכם השלום כ"מסוכן ולא לגיטימי". זוהי "המלצה" טובה כמעט כמו כל המלצה הנוגעת לערך של הסכם שלום בין ישראל למדינה ערבית במפרץ. 

זה עתה פורסם כי ראש המוסד, יוסי כהן, יעזוב שוב לביקור נוסף באיחוד האמירויות. שימו לב לכך, לפני כחודש דווח ש"ספוק" ראש המוסד עומד לבקר בכמה מדינות במפרץ. דיווחנו אז על טיול חריג זה, נזכיר שנסיעותיו של מנהל המוסד לחו"ל לא פורסמו ברבים. בדיעבד, כהן, שזוכה לדירוג גבוה על ידי ראש הממשלה, נשלח ככל הנראה למשימה דיפלומטית סודית הקשורה אולי לגיבוש הסכם שלום. ניתן גם לומר שמהלך דרמטי שכזה היה חייב לדרוש את מעורבותו של הנשיא טראמפ. בהודעה ישראלית רשמית נכתב כי ביקורו הקרוב של כהן יהיה בעיקר כדי לסיים את נושאי הביטחון. 

בוושינגטון העריך טראמפ כי הסכם השלום ייחתם בעוד שלושה שבועות בקפיטול האמריקאי. הנה, טראמפ יוכל גם להרוויח כסף עם מצביעים יהודים ואוונגליסטים עם הבחירות לנשיאות בפתח. בהערה צדדית - נראה כאילו כושרו הדיפלומטי של מנהל המוסד מצביע על קריירה עתידית בפוליטיקה הישראלית.

לזכותו של נתניהו ייאמר שהוא שמר בסתר את המגעים הדיפלומטיים הרגישים. זאת, לאחר שגם ספג ביקורת קשה מצד הימין הקיצוני על כך שסירב לאחרונה לספח חלק מהגדה המערבית בגבולות תוכנית השלום של טראמפ. עבדאללה החביב של ירדן זעם והזהיר כי הדבר יפר את הסכם השלום של ממלכתו עם ישראל ויגרור תוצאות קשות. לבסוף, לאחר שהאיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול של ישראל, איים להטיל סנקציות, החליט נתניהו לסגת לעת עתה מהסיפוח. כמובן שהדבר הכעיס רבים מתומכי הימין שלו, והסקרים הצביעו על כך שנתניהו נמצא בצלילה. 

עכשיו בן לילה, נתניהו רוכב על גל של פופולריות חדשה. ביבי יפסיד עם מחנה המתנחלים בימין הקיצוני אבל יזכה לתמיכה ממחנה אמצע הדרך. בין אם אתה אוהב או שונא את נתניהו (ומעולם לא הצבעתי לו), אתה צריך להתפעל מהיכולת המקיאוולית שלו, כמעט בן לילה ובסודיות מרבית, לנווט בהסכם שלום עם מדינה ערבית שלישית. אכן, הישג דומה לזה של מנחם בגין ויצחק רבין. 

אבל איך זה יתנהל בטווח הארוך עם הבוחרים הישראלים נותר לראות. בימין הקיצוני, נפתלי בנט ככל הנראה יקבל את גיבוי מחנה ההתנחלות. בנקודה זו, סביר שראש הממשלה ינסה להתמודד עם זה על ידי הכרזת פרויקט בנייה חדש בגדה המערבית, במסגרת תוכנית השלום של טראמפ. באשר לשותפה לקואליציה כחול לבן, הביצועים החסרים של העומד בראשה, בני גנץ, אינם מהווים איום ממשי על נתניהו.

ישראל ומדינות ערב במפרץ

בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי, מדינות המפרץ הרחוקות יותר שיחקו פרופיל נמוך מאוד בתמיכתן הצבאית בפלסטינים. עם זאת, בשנים האחרונות, מאזן הכוחות המשתנה במזרח התיכון השפיע גם עליהם. ישראל גדלה מנוכחות זעירה לשחקנית כוח אמיתית ובמיוחד מול איראן (מדינה לא ערבית שמאיימת כעת על שכנותיה הערביות).

האייתוללות השיעים המוסלמים בטהרן מתכוונים להשתלט על שכניהם הערבים הסונים. לאחרונה שלחו האיראנים קריאת השכמה מאיימת לסעודיה, המדינה הערבית הסונית הגדולה ביותר במפרץ, על ידי שיגור מתקפת טילים מסיבית על בתי הזיקוק שלה בארמקו. בעל בריתה האמריקאי של ריאד לא הגיב בתוקף נגד איראן, וסעודיה ושכנותיה הערביות שמו לב כמובן.

האם זה יכול היה להשפיע על מדינות המפרץ לראות בישראל בעלת ברית פוטנציאלית נגד איראן על פי העיקרון "האויב של אויבנו יכול להיות ידידנו"? 

ואז יש את הדוגמה של שיתוף הפעולה הצבאי הישראלי-מצרי בסיני נגד כוחות רדיקליים. ואחרי שהאבק מתחיל לשקוע עם ירדן על סוגיית הסיפוח, ישראל והממלכה ההאשמית יוכלו להמשיך בשיתוף הפעולה שלהן בהתמודדות עם איומים צבאיים מצד סוריה ועיראק השכנות. בהדרגה, לאחר שמצרים וירדן הבינו שעשיית שלום עם ישראל היא האינטרס הלאומי שלהן, מדינות המפרץ עשויות גם לתפוס שישראל יכולה להיות בעלת ברית חשובה, הפעם נגד איראן. 

אז חוץ ממחנה המתנחלים הימין הקיצוני שהאשים את ראש הממשלה ב"מכור אותם", אפשר למחוא כפיים בצדק לנתניהו על ממלכתו. למרות שכואב לי לומר זאת, נראים ראש הממשלה/שר הביטחון החלופי בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי, שנשארו מחוץ למעגל, כחובבים בדרגה במה שניתן לתאר כבור הנחשים של הפוליטיקה במזרח התיכון. 

ואז יש את לבנון המסכנה - המדינה העצובה הזו עדיין מתלבטת ותהיה עוד זמן מה. העובדה היא שלבנון הייתה יכולה להימנע מהפיצוץ הנורא שגרם לכל כך הרבה הרס ושפיכות דמים. תחשוב על זה - למי הייתה המוטיבציה והכספים לצבור ולאחסן כמות כה מסיבית של חומר נפץ בלב ביירות? התשובה היא חיזבאללה, הנציג המוסלמי השיעי של איראן, שפתח במלחמת גרילה מתמשכת נגד ישראל ושלט בלבנון. 

אין מחלוקת בין לבנון למדינת היהודים. למעשה, בעקבות גירוש יאסר ערפאת ומחבלי אש"ף מלבנון, ביירות וירושלים עסקו במשא ומתן רציני לשלום. עם זאת, האופוזיציה של מוסלמים שיעים אנטי-ישראלים, בתמיכת טהראן, הצליחה לבלום הסכם שלום. האייתוללות בטהרן השקיעו הון תועפות בחימוש ותמיכה בחיזבאללה, שנחוש לעשות את רצונה של איראן. זה הימור בטוח שאם תיערך חקירה רצינית על הזוועה בביירות, היא תוביל לחיזבאללה, ששולט למעשה בלבנון היום.