דוד "דדו" אלעזר היה הרמטכ"ל התשיעי של צבא ההגנה לישראל, כיהן בתפקיד זה בשנים 1972 עד 1974. הוא נאלץ להתפטר בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
דוד אלעזר (דדו) היה אחד מדור הלוחמים בפלמ"ח שלפני מדינת ישראל שהמשיך להיות אלוף בצה"ל. במהלך מלחמת ששת הימים היה ראש פיקוד הצפון שכבש את רמת הגולן - מה שהוביל להפסקת האש עם סוריה ולסיום המלחמה. הוא מונה לרמטכ"ל ב-1972.
עם תחילת מלחמת יום הכיפורים המליץ אלעזר על גיוס מוחלט של צה"ל, אולם הממשלה בחרה בגיוס מילואים בצירוף פנייה ללחץ בינלאומי נגד הלוחמים הערבים. בשנת 1974, לאחר המלחמה, המליצה ועדת אגרנט לפטר אותו מתפקיד הרמטכ"ל, תוך שחרור מאחריות של שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. הוא התפטר מתפקידו.
רבים טענו שגם הממשלה, ובמיוחד ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, צריכים לתת דין וחשבון, ובגדול הציבור הישראלי הסכים לנקודה זו. התוצאה הייתה שלחץ ציבורי חזק אילץ בסופו של דבר את התפטרותם של מאיר ודיין, למרות שהם לא היו מעורבים רשמית בדו"ח ועדת אגרנט. רבים גם מציינים את העובדה שאלעזר הצליח לשמור על קור רוח בימים הראשונים הקשים של המלחמה כאחד הגורמים המובילים שהובילו בסופו של דבר לקאמבק של ישראל.
ב-15 באפריל 1976, אלעזר מת מהתקף לב בזמן שחיה. רבים סברו כי הוא מת משברון לב לאחר שוועדת אגרנט האשימה אותו בפיאסקו הצבאי. הוא נקבר בהר הרצל, ירושלים.
עִבְרִית 
English