דצמבר 1917 – גנרל אלנבי נכנס לירושלים

לאחר לחימה של יום אחד נסוגו הטורקים וירושלים נפלה לידיים בריטיות

ביום הראשון של חג החנוכה היהודי בדצמבר 1917, הביא קרב ירושלים לנפילת העיר ירושלים בידי הכוחות הבריטיים בראשות הגנרל אלנבי, לאחר 400 שנה בשלטון טורקי.

אלנבי היה פרש מוכשר והיה הגיוני עבורו לרכוב בניצחון לתוך העיר. אולם ב-11 בדצמבר אלנבי נכנס ברגל מתוך כבודו הרב לעיר הקודש, והפך לנוצרי הראשון ששלט בעיר מזה מאות שנים.

אלנבי הציב את העיר תחת חוק צבאי, והציב שומרים במספר נקודות בתוך העיר ובבית לחם כדי להגן על אתרים הקדושים לדתות הנוצריות, המוסלמיות והיהודיות.

ניצחון זה היה סיום שלטונה של האימפריה העות'מאנית על ירושלים, שנמשך 400 שנה. העות'מאנים הביסו את הממלוכים ב-1517 והשתלטו על העיר, ובשנת 1520 החליט הסולטאן סולימאן הגדול להשתמש בעיר כבסיס לשלטונו באזור. זה הוביל לבנייה מחדש של החומות בשנים 1536-1541. חומות אלו, שעדיין עומדות כיום, באורך של 4 ק"מ ובנויות על יסודות העיר הרומית איליה קפיטולינה.

סר אדמונד אלנבי על נפילת ירושלים, 9 בדצמבר 1917

מועד הפיגוע בירושלים נקבע ל-8 בדצמבר.

כוחות וולשים, עם גדוד פרשים צמוד, התקדמו מעמדותיהם מצפון לבאר שבע במעלה כביש חברון-ירושלים ב-4. לא התקבלה התנגדות, ובערב ה-6 עמד ראש הטור הזה עשרה קילומטרים צפונית לחברון.

חיל הרגלים הופנה להגיע לאזור בית לחם-בפית ג'אלה עד ה-7, ולקו סורבאהיר-שרפאת (כשלושה מיילים מדרום לירושלים) עד עלות השחר ב-8, ולא היו אמורים להיכנס כוחות לירושלים במהלך מבצע זה.

הוכר כי הכוחות בימין הקיצוני עלולים להתעכב ב-7 ולא להגיע לעמדות שהוקצו להם עד עלות השחר ב-8. לפיכך נעשו הסדרים להגן על האגף הימני ממערב לירושלים, למקרה שיתרחש עיכוב כזה.

ב-7 מזג האוויר נשבר, ובמשך שלושה ימים היה גשם כמעט מתמשך. הגבעות היו מכוסות בערפל במרווחים תכופים, מה שהפך תצפית מהאוויר ואיתות חזותי לבלתי אפשריים.

השפעה חמורה יותר של הגשם הייתה לסכן את הסדרי האספקה על ידי הפיכת הכבישים לכמעט בלתי עבירים - די בלתי עבירים, אכן, לתחבורה מכנית וגמלים במקומות רבים.

הכוחות עברו לעמדות התכנסות בלילה, ובהסתערות עם עלות השחר ב-8. עד מהרה נשאו את מטרותיהם הראשונות. לאחר מכן הם לחצו קדימה בהתמדה. עצם הקושי הפיזי לטפס על צלע הגבעות התלול והסלעי ולחצות את העמקים העמוקים היה מספיק כדי להפוך את ההתקדמות לאטית, וההתנגדות שנתקלה בה הייתה ניכרת.

התמיכה הארטילרית הייתה קשה עד מהרה, בגלל אורך ההתקדמות והקושי להזיז תותחים קדימה. אבל בערך בצהריים הכוחות הלונדונים כבר התקדמו למעלה משני קילומטרים, וטנו לצפון מזרח כדי לעלות על כביש שכם-ירושלים, בזמן שהצבא כבש את שלוחת בית איכסה, והתכונן להתקדמות נוספת.

מכיוון שהטור הימני התעכב ועדיין היה במרחק מה דרומית לירושלים, היה צורך שהחיילים הלונדונים יזרוקו את ימינו לאחור ויצרו אגף הגנה הפונה מזרחה לכיוון ירושלים, שמפאתיה המערביים הייתה ירי רב של רובים וארטילריה. להיות מנוסה.

הדבר עיכב את ההתקדמות, ובשעות הצהריים המוקדמות הוחלט לגבש את הקו שנצבר ולחדש את ההתקדמות למחרת, כאשר הטור הימני יהיה בעמדה להפעיל את הלחץ.

עם רדת הלילה הקו שלנו עבר מנבי סמוויל מזרחה לבית איכסא, דרך ליפתא עד לנקודה של כקילומטר וחצי מערבית לירושלים, ומשם הושלך לאחור ופונה מזרחה. כל ההגנות המוכנות של האויב ממערב ומצפון-מערב לירושלים נכבשו, וחיילותינו היו במרחק קצר מכביש שכם-ירושלים.

החיילים והצבא הלונדוני הפגינו סיבולת רבה בתנאים קשים. הכוחות הלונדונים במיוחד, לאחר צעדת לילה בגשם כבד כדי להגיע לעמדות הפריסה שלהם, התקדמו בגובה של שלושה עד ארבעה מיילים בגבעות קשות מול התנגדות עיקשת.

במהלך היום נלקחו כ-300 שבויים וטורקים רבים נהרגו. הנפגעים שלנו היו קלים.

למחרת בבוקר חודשה ההתקדמות. הטורקים נסוגו במהלך הלילה, וכוחות לונדון והצבא, שהסיעו מאחור, כבשו קו מעבר לכביש שכם-ירושלים ארבעה קילומטרים צפונית לירושלים, בעוד שכוחות וולשים תפסו עמדה מזרחית לירושלים מעבר לכביש יריחו.

פעולות אלו בודדו את ירושלים, ובערך בצהריים שלח האויב פרלמנטר והכניע את העיר.

בפעולות מה-31 באוקטובר עד ה-9 בדצמבר נלקחו למעלה מ-12,000 אסירים. סך כל לכידות החומר טרם נספרו במלואו, בשל השטח הגדול שכוסה בפעולות אלה; אך ידועים הכוללים כ-100 תותחים בקליבר שונים, מקלעים רבים, יותר מ-20,000,000 כדורים של תחמושת רובה ו-250,000 כדורים של תחמושת רובה.

יותר מעשרים מטוסים הושמדו על ידי הטייסים שלנו או נשרפו על ידי האויב כדי להימנע מתפיסה.

נכנסתי לעיר באופן רשמי בצהריים, 11 בדצמבר, עם כמה מהצוות שלי, מפקדי המחלקות הצרפתיות והאיטלקיות, ראשי הנציגויות הפוליטיות והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.

התהלוכה הייתה בעיצומה, ובשער יפו קיבלו אותי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה אותי יפה.

על המקומות הקדושים הוצבו שומרים. המושל הצבאי שלי נמצא בקשר עם האפוטרופוסים בפועל ועם הנציגים הלטיניים והיוונים. המושל פירט קצין שיפקח על המקומות הקדושים.

מסגד עומר והאזור שסביבו הועברו לשליטת מוסטלם, ומסגד צבאי של קצינים וחיילים מוחמדים הוקם סביב המסגד.

הוצאו פקודות שאף לא-מוסלמי לא יעבור בתוך הגדר ללא רשות מהמושל הצבאי והמוסלמי האחראי.

מקור: רשומות מקור של המלחמה הגדולה, כרך. V, ed. צ'ארלס פ. הורן, בוגרים לאומיים 1923