גנץ ונתניה צריכים להקים ממשלת אחדות לאומית שתסכים לפתור בעיות קריטיות במשאל לאומי

לא בני גנץ וביבי נתניהו לא מראים שום סימן לסגת. שניהם מכריזים על ניצחון בבחירות ב-17 בספטמבר. עם הסיכום הסופי, גנץ צפוי להגיע ל-33 מנדטים, בעוד שנתניהו יקבל 31; אבל זה רחוק מהרוב של 61 מושבים בכנסת המונה 120 חברים. לכן, כל אחד דורש את תפקיד ראש הממשלה. כולם מסכימים שהחום השני הזה בתוך חמישה חודשים מכתיב ששתי המפלגות הגדולות יותר צריכות לאחד כוחות ב"ממשלת אחדות לאומית", המבוססת על רוטציה של התפקיד המרכזי של ראש הממשלה. יתרה מכך, שני הצדדים הצהירו כי הם בעד מהלך כזה. השאלה היא מי יקבל את התפקיד ראשון?

הנוהל הוא שנשיא המדינה ראובן ריבלין ייפגש בנפרד עם כל אחת מהמפלגות שזכו במושבים בכנסת. עם זאת, נתניהו הקפיץ את הנשק ונפגש מיד עם כל מפלגות הימין והחרדיות, וסיכם הסכמה חסרת תקדים לפיה הם יקימו "גוש" שימליץ על ביבי לנשיא המדינה. בקיצור, נתניהו משך אחד מהיר. נותר לראות כיצד יגיב הנשיא ריבלין לצעד הבלתי סדיר הזה של נתניהו הפוגע בסמכותו של הנשיא.

בפגישתו הראשונה עם הוועדה החדשה שלו בכנסת, הצהיר גנץ: "אנו מוכנים להקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד בראשותי. אבל לא מגיעים למשא ומתן כזה אחרי שכבר יוצרים גוש פוליטי משלו". משה יעלון, גם הוא מכחול לבן, לא נוטש אגרוף וקובע: "אני קורא לליכוד ולחברי כנסת מהימין להיפרד מנתניהו!"

העלילה מתעבה – אביגדור ליברמן ממפלגת עולי רוסיה מחזיק במאזן הכוחות. שמונת המושבים שלו יעניקו לגוש גנץ או לגוש נתניהו את הרוב הקסום הנדרש להרכבת ממשלה חדשה. ליברמן מנסה לדפוק את הראש, אבל יש לו דרישה אחת - שאסור שהמפלגות החרדיות התומכות בנתניהו יהיו חלק מממשלת האחדות הלאומית.

הרעיון הוא שגנץ ונתניהו נמצאים שניהם במרכז-ימין של הקשת הפוליטית הישראלית. שניהם מתעקשים על גישה חסרת היגיון לאיום האיראני ומתנגדים לוויתורים טריטוריאליים לפלסטינים שיסכנו את קיומה של ישראל. אז יש בסיס הגיוני לממשלת אחדות כזו. זה משאיר את המכשול הגבוה מכולם - מי יהיה ראש ממשלה ראשון בממשלה החדשה? בישראל זו מכונה שאלת ה"רוטציה".

כהונתה הרשמית של כנסת היא לחמש שנים. במצב דומה בעבר, שמעון פרס מהעבודה ויצחק רבין מהליכוד הוקצו כל אחד שנתיים כראש ממשלה. ניתן להניח כי לאחר שהנשיא ריבלין ייפגש בנפרד עם המפלגות השונות, הוא יקרא הן לנתניהו והן לגנץ להקים קבינט של אחדות לאומית. אבל זה החלק הקל. גם גנץ וגם נתניהו עומדים בידם לגבי מי הולך ראשון.

בעניין הזה, לנתניהו יש בעיה. ב-2 באוקטובר, ביבי אמור להתחיל בהליך משפטי הכולל אישומים במרמה והפרת אמונים שעלולים להוביל להגשת כתב האישום שלו ולתיק בבית המשפט שעלול להימשך שנים. בשולי הדברים, כאשר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עמד בפני נסיבות דומות, יו"ר האופוזיציה ביבי נתניהו הכריז כי אין שום סיכוי שראש הממשלה יוכל למלא את תפקידו ובו זמנית להילחם בתיק חמור. עם זאת, ביבי נחוש בדעתו שהוא לא יוותר על תפקידו כראש ממשלה, כשהוא טוען כי גנץ לא מוכן לקחת את ההגה וחסר ניסיון לחלוטין בפוליטיקה הבינלאומית. אבל הקאץ' הוא שנתניהו עצמו היה הרבה פחות מנוסה כשהפך לראש ממשלה, בהתחשב בכך שגנץ הוא רמטכ"ל לשעבר של צה"ל.

הצעת ישראקאסט: מה אם גנץ אכן היה ראש ממשלה. אין הבדלים בולטים בין מפלגתו "כחול לבן" לליכוד בכל הנוגע למדיניות כלכלית ופנים (פרט לנתניהו המתנדנד לחרדים). בכל הקשור לנושאי ביטחון, גנץ ושני העוזבים שלו, גבי אשכנזי ומשה יעלון, הם גם רמטכ"ל צה"ל לשעבר. אז זה משאיר, בעיקר, את הנושא הפלסטיני.

אם אי פעם זה יגיע לתוכנית שלום אפשרית שתכלול נסיגות ישראליות או סיפוח נוסף של השטח הפלסטיני, זה יכול להיות מועבר למשאל עם לאומי, ולעם הישראלי תהיה המילה האחרונה. אם לא גנץ או נתניהו, או שילוב של השניים, לא יוכלו להקים קואליציה חדשה, ישראל תעמוד בפני סיכוי מדאיג לבחירות כלליות נוספות, השלישיות בתוך שנה! מצד שני, אולי ביבי וגנץ צריכים להסכים להטיל את המטבע.