עיצוב גדול לפיתוח רצועת עזה

פרופ' יהושע בן אריה הציג תוכנית אזורית דינמית ליצירת מקומות עבודה מכריעים לפלסטינים ברצועת עזה, אולי לאחר נסיגת ישראל הקרובה. ללא פתרון כלכלי, בן אריה אומר שאין תקווה למפת הדרכים.

הרעיון הוא חילופי שטחים משולשים הכוללים את רצועת עזה, מצרים וישראל. בן אריה אומר ש-350,000 פלסטינים חיו ב-350 קמ"ר של רצועת עזה כאשר היא נכבשה על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים של 1967. כיום יש שם כ-1,250,000 פלסטינים, אולי יותר. שיעור הילודה הפלסטיני גבוה מאוד, בין 4-5 אחוזים, כלומר בשנת 2020 יתגוררו באזור הזעיר הזה כ-2.5 מיליון בני אדם.

פרופ' בן אריה: מה אתה הולך לעשות עם האנשים שם? ההתנתקות לא תפתור את הבעיה הזו ואני לא אומר אם ההתנתקות טובה או לא. תשאיר שם יותר ממיליון אנשים בכלוב, בלי לתת להם כלום, והבעיה היא שוב לא דיור. אפשר לבנות בניינים רבי קומות כמו במנהטן, כמו במקומות אחרים, ולהכיל את האנשים שם. אבל הבעיה העיקרית היא ממה הם יחיו, הם צריכים מקומות עבודה, ואם אין לכם פתרון כלכלי לבעיה הזו, היא תתקלקל. אני מאמין שכל הסכם שלום שלא יפתור את בעיית עזה לא יכול להתקיים. צריך לנסות ולמצוא פתרון לריכוז האנשים שגרים ברצועת עזה.

שְׁאֵלָה: זה הרקע וכעת לאחר שישראל תבצע את ההתנתקות, הסיוע הבינלאומי יממן פרויקט דיור מאסיבי ברצועת עזה. אבל מה עם פתרון ארוך טווח למיליון הפלסטינים הצומחים במהירות? כאן נכנסת לתמונה התוכנית של בן אריה:

פרופ' בן אריה: אנשים אומרים בואו נעשה את רצועת עזה כמו סינגפור, כמו הונג קונג. קודם כל סינגפור היא 700 קמ"ר אבל סינגפור היא אי, סינגפור היא צומת, היא צומת דרכים. למה כל כך הרבה אנשים יכולים לחיות בסינגפור? מכיוון שיש נמלי מים עמוקים חשובים, שדות תעופה בינלאומיים, זה מרכז מסחר. בהונג-קונג, ששטחה 1,000 קמ"ר, חיים כ-8 מיליון איש, אבל זו הכניסה לסין, למיליארד איש. אז צריך ליצור את רצועת עזה כדי שהיא תהפוך שוב לצומת דרכים, צומת למקומות רבים אחרים. במצב שרצועת עזה נמצאת עכשיו, זה אזור סגור ואי אפשר לעשות איתו כלום. זה יהיה בזבוז כסף לבנות שם את הבתים אם לא תמצא פתרון כלכלי, ואני לא רואה שום פתרון אחר. בהסכם ז'נבה הציעו להרחיב את רצועת עזה ב-2-3 קילומטרים מערבה, לכיוון הקיבוצים הישראלים, זו שוב בעיה, אבל מה זה ייתן? זה ייתן 100 קמ"ר אבל זה לא יפתור את הבעיות הכלכליות. לדעתי יש רק פתרון אחד ואם לא תעשה את הפתרון הזה לא תפתור את הבעיה. צריך לפתוח את המכשול, מה שנקרא מכשול פילדלפי בין עזה לסיני, ולספח חלקת אדמה בסיני; בוא נגיד בין 500 ל-1,000 קמ"ר, זה הכל. קחו 25 ק"מ על החוף - מרפיח לאל-עריש יש כ-45, קח חצי מהם, 25 ק"מ. ואז לכו פנימה 40 ק"מ ויש לכם 1,000 קמ"ר. אם תספח אותו, תוסיף אותו לסיני, תוכל לפתח את הפוטנציאל הכלכלי שלו, שבתחום הזה הוא עצום לדעתי. אפשר לבנות שם נמל מים עמוקים, אפשר לבנות שם שדה תעופה בינלאומי ובשביל שדה תעופה בינלאומי אמיתי צריך שמיים פתוחים. אפשר לבנות שם עיר גדולה ויש כוח עבודה זול מאוד ברצועת עזה. המרחק בין רפיח לאזור זה הוא רבע שעה נסיעה או חצי שעה מעזה. אתה יכול לקלוט שם מיליוני אנשים לדעתי.

שְׁאֵלָה: אז זה נשמע כמו פתרון אידיאלי - רק בעיה אחת. רצועת חוף הים התיכון היא שטח מצרים. מה יש בזה למצרים? בן אריה מציין כי קיים לאחרונה תקדים במזרח התיכון לחילופי קרקעות דומה. ב-1965, ירדן הייתה מעוניינת להרחיב את נמל עקבה בים האדום, אך חסרה את השטח הנדרש. אז פנו הירדנים לשכניהם סעודיה בחלק מקו החוף שלה מדרום. המשא ומתן הביא לחילופי שטחים דו-צדדיים של בין 6,000 ל-7,000 קמ"ר. הצעתו של בן אריה בעזה תסתכם בכעשרה אחוזים בלבד מהעסקה הירדנית-סעודית. המצרים יוותרו על שטח כלשהו מדרום לרפיח אך יפוצו באדמות ישראליות בנגב:

פרופ' בן אריה: אז הרעיון שלי הוא שישראל תיתן להם פיצוי של שטח בחלק הדרומי של הנגב, יש שטח שנקרא עמק פארן או רמה, זה היה פעם ואדי ג'ירפי. אם לוקחים כ-30-40 ק"מ לאורך הגבול עד לעומק של כ-10-15 ק"מ בתוך ישראל, מקבלים שטח של בין 250 ל-500 קמ"ר. תנו למצרים עבור השטח שהם מוותרים עליו וגם הוסיפו כביש, מסדרון שיחבר את השטח הזה עם ירדן. זה יקשר את מצרים לירדן, לצפון-ערב הסעודית, לעיראק, לדמשק - במובן מסוים זה היה חלומו של גמאל עבד אל-נאצר בשנות ה-50 לקשר את המגרב והמשרק (מדינות ערב ממזרח למצרים). ). זה יכול להיות מאוד חשוב למצרים כי הם יכלו לבנות כביש, מסילת ברזל, מהעיר סואץ לעמאן, ירדן ועד לג'דה, מכה ומדינה בסעודיה. במובן מסוים זה דרב אל חאג' החדש (דרך העלייה לרגל של החאג', מודרנית. הם יכולים לפתח אותו והגשר היבשתי הזה דרך הנגב יקשר גם את נמל המים העמוקים שיכול להיבנות מדרום לרפיח עם ירדן. יהיה יציאה, מוצא, לכל התחבורה מירדן, מערבי הסעודית, אפילו צינור נפט אז זה הופך לתוכנית אזורית שאתה מפתח ואתה פותר את הבעיה של הישראלים והפלסטינים אני אומר שזה לא רק חילופי שטחים בין ישראל למצרים, במובן מסוים זה חילופי שטחים בין ישראל לפלסטינים, כמו בין ירדן וסעודיה אז מה ישראל עושה לפלסטינים פיסת אדמה בנגב, כדי שיוכלו להשתמש בה כדי להחליף שטחים עם המצרים ומכיוון שישראל נותנת לפלסטינים פיסת אדמה, הפלסטינים יהיו מוכנים להשתמש בה להחלפת קרקעות עם מצרים. מצרים כ-600-700 קמ"ר בתוך הקו הירוק (גבול ישראל).

שְׁאֵלָה: תוכנית בן אריה נשמעת כמעט טובה מכדי להיות אמיתית: הפלסטינים מרוויחים, ישראל מרוויחה וכך גם מצרים. אבל האם סוג זה של תוכנית אזורית לא תהיה תלויה בזרם של סיוע בינלאומי מסיבי בדומה לתוכנית מרשל שהשיקה ארה"ב כדי לבנות מחדש את מערב אירופה ההרוסה לאחר מלחמת העולם השנייה?

פרופ' בן אריה: בהחלט, זה היתרון; זה לא יהיה רק פתרון בין ישראל לרשות הפלסטינית. קודם כל מצרים תהיה מעורבת בזה ובאופן מסוים זה יכול להפוך ליוזמה מצרית כי המצרים יכולים לומר שהם תורמים לפתרון הבעיות שלהם. אתה יודע שהיום מצרים היא מדינה של 70 מיליון איש. גם שיעור הילודה המצרית גבוה, שני שליש מהאוכלוסייה שם מתחת לגיל ארבעים. בעוד 15 שנה היא תהפוך למדינה של 120 מיליון תושבים. הם צריכים למצוא פתרון כלכלי והם צריכים מקומות עבודה לא פחות מהפלסטינים. האוכלוסייה המצרית מרוכזת רק בדלתא של עמק הנילוס, שטח של כ-50,000 קמ"ר. אז המצרים יכולים לומר: אנחנו נתרום את חלקנו מבלי לאבד שטחים, והעולם יעזור לנו לפתור גם את הבעיה שלנו. העולם יכול להבטיח למצרים תוכנית מרשל ל-10 שנים של סיוע כלכלי. קחו את תעלת סואץ שיש בה הרבה בעיות. זוהי תעלה שנבנתה במאה ה-19; היא צרה מאוד, היא לא עמוקה מספיק, זו תעלה חד כיוונית. העולם יכול להבטיח למצרים לבנות תעלת סואץ מקבילה, ולאורכה ניתן לפתח ערים חדשות. חברות יכולות לעשות את זה, חברות אמריקאיות, חברות צרפתיות, חברות בריטיות, כל העולם. זו תהיה מתקפה של שלום במקום מתקפה של מלחמה.

שְׁאֵלָה: פרופ' בן אריה ממשיך ואומר כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפך לסכסוך בינלאומי. ישנן השלכות בינלאומיות המובילות לאל-קאעידה, עיראק, הטרור בלונדון ובמקומות אחרים.

פרופ' בן אריה: תארו לעצמכם אם העולם יבוא ויגיד לפלסטינים, לישראלים ולמצרים שנעזור לכם לפתור את הבעיה. ההשפעה עלולה להשפיע על כל המזרח התיכון ועל העולם כולו. אבל אתה צריך מנהיגות למיזם כזה, מישהו צריך לקחת את זה בידיים, אני לא יכול לעשות את זה. אז עם בוש ושיראק, שנהנים היום מיחסים טובים גם עם שרון וגם עם אבו-מאזן, זה יכול לעזור לפלסטינים. אני אומר שזה win-win עבור הפלסטינים, זה win-win עבור הישראלים וזה win-win עבור המצרים

כאשר בן אריה שוחח על תוכניתו עם אריאל שרון לפני כשנתיים, הגיב ראש הממשלה ואמר כי בראש סדר העדיפויות חייב להיות בלימת הטרור הפלסטיני. למרות שראש הממשלה חשב שזה מוקדם הוא שמר את המפות שהציג בן אריה. ראש הממשלה לא דחה זאת מכל וכל ואמר: "אולי יום אחד זה יכול להפוך לרעיון". בן אריה מאמין שהיום הזה מתקרב בצעדי ענק, אולי אחרי ההתנתקות.