חנה סנש (1921-1944)

יהודי הונגרי, הצטרף לצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה והוצא להורג על ידי כיתת יורים בהונגריה

סנש היה אחד מ-37 יהודים שחיו בארץ ישראל, כיום ישראל, שהוכשרו על ידי הצבא הבריטי לצנוח לתוך יוגוסלביה במהלך מלחמת העולם השנייה במטרה לסייע בהצלת יהודי הונגריה, שעמדו להיות מגורשים למחנה ההשמדה הגרמני בשעה אושוויץ. סנש נעצרה בגבול הונגריה, נכלאה ועונתה, אך היא סירבה לחשוף פרטים על משימתה, ולבסוף נשפטה והוצאה להורג על ידי כיתת יורים.

סנש, בתו של סופר ועיתונאי, נולדה בבודפשט. היא הפגינה כישרון ספרותי משלה מגיל צעיר, והיא ניהלה יומן מגיל 13 ועד זמן קצר לפני מותה. למרות שמשפחתה התבוללה, הרגשות האנטישמיים בבודפשט הובילו אותה למעורבות בפעילות ציונית, והיא עזבה את הונגריה לארץ ישראל בשנת 1939. היא למדה תחילה בבית ספר חקלאי, ולאחר מכן התיישבה בקיבוץ שדות ים. בהיותה שם כתבה שירה, וגם מחזה על חיי הקיבוץ.

ב-1943 הצטרף סנש לצבא הבריטי והתנדב להצנח לאירופה. מטרת מבצע זה הייתה לסייע למאמצי בעלות הברית באירופה וליצור קשר עם לוחמי התנגדות פרטיזנים בניסיון לסייע לקהילות היהודיות הנצורות. סנש התאמן במצרים והיה אחד משלושים ושלוש שנבחרו לצנוח מאחורי קווי האויב. במטרה להגיע למולדתה בודפשט, סנש הוצנחה במרץ 1944 לתוך יוגוסלביה ובילתה שלושה חודשים עם הפרטיזנים של טיטו. האידיאליזם והמחויבות שלה למטרתה מונצחים בשירה "ברוך השידוך", שכתבה בתקופה זו.

ב-7 ביוני 1944, בשיאו של גירוש יהודי הונגריה, חצה סנש את הגבול להונגריה. היא נתפסה כמעט מיד על ידי המשטרה ההונגרית, ולמרות שעונתה באכזריות וחוזרות במהלך החודשים הבאים, סירבה לחשוף מידע כלשהו. גם הידיעה שאמה נמצאת בסיכון ושגם היא עלולה להיפגע לא הניעה את סנש לשתף פעולה עם המשטרה. במשפטה באוקטובר אותה שנה, סנש הגנה בתוקף על פעילותה והיא סירבה לבקש חנינה. לאורך כל החוויה הקשה שלה היא נשארה איתנה באומץ לבה, וכשהוצאה להורג על ידי כיתת יורים ב-7 בנובמבר, היא סירבה לכיסוי העיניים, נועצת מבטים ישרים במוציאים לפועל ובגורלה.

בשנת 1950 הובאו שרידיו של סנש לארץ ונקברו מחדש בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. היומן והיצירות הספרותיות שלה פורסמו מאוחר יותר, ורבים משיריה הפופולריים יותר הועברו למוזיקה.

הליכה לקסריה - מאת חנה סנש

אלוהים שלי, אלוהים שלי, אני מתפלל שהדברים האלה לא יסתיימו לעולם,

החול והים,

שטף המים,

התרסקות השמים,

תפילת האדם.

השיר האחרון שכתבה לאחר שהוצנחה למחנה פרטיזנים ביוגוסלביה:

אשרי הגפרור הנצרך בלהבה.

אשרי הלהבה הבוערת בסתר יציבות הלב.

אשרי הלב בכוח להפסיק את פעימותיו למען הכבוד.

אשרי הגפרור הנצרך בלהבה.

בתא המוות של האנה נמצאו השורות הבאות לאחר הוצאתה להורג:

אחד – שניים – שלושה... שמונה רגל באורך

שני צעדים לרוחב, השאר חשוך...

החיים הם סימן שאלה חולף

אחת – שתיים – שלוש... אולי עוד שבוע.

או שהחודש הבא עדיין יכול למצוא אותי כאן,

אבל המוות, אני מרגיש קרוב מאוד.

יכולתי להיות בן 23 ביולי הבא

הימרתי על מה שהכי חשוב, הקוביות הוטלו. הפסדתי.

מתוך: הסוכנות היהודית לישראל, ויקיפדיה