שבעים שנה לאחר השואה, סוגיית התגובה של אמריקה אליה, והאם ניתן היה להציל יהודים נוספים, עדיין מעוררת יצרים. בכנס אקדמי ב-17 ביולי ביד ושם בירושלים, בהשתתפות ההיסטוריונים המובילים של המוסד לצד חוקרים ממכון דיוויד ס. ווימן לחקר השואה, שבסיסו בארה"ב, הם נעלו צופרים בשאלה.
ההיסטוריון דיוויד ס. ווימן, בספרו שהופיע לפני 28 שנים - "נטישת היהודים" - חשף דפוס של אדישות וחסימה ברמות הגבוהות ביותר של ממשלת ארה"ב ובקרב הממסד הארגוני היהודי בראשות הרב סטיבן. ש' וייז.
בספרו פירט ווימן את פעולותיו של פעיל בשם הלל קוק - שבאמצעות השם הבדוי פיטר ברגסון - הוביל שורה של ועדות פעולה פוליטיות לפני 70 שנה בדיוק, שזכו לכינוי ביחד כקבוצת ברגסון.
אמרו שהקבוצה הזו מקדימה את זמנה, שכן היא הוציאה מודעות בעמוד שלם בעיתונים אמריקאים מובילים; עצרות ציבוריות מתוכננות; העלה הצגות תיאטרון בהשתתפות כמה מהכוכבים המובילים בהוליווד; תכנן צעדה דרמטית של 400 רבנים אל מדרגות הבירה ואל הבית הלבן ב-1943; ולחץ בהצלחה לקונגרס להציג החלטה הקוראת להקמת סוכנות ממשלתית פדרלית להצלת פליטים.
לדברי ווימן, מועצת פליטי המלחמה מילאה תפקיד מרכזי בהצלתם של יותר מ-200,000 יהודים, ובין היתר נתנה חסות לעבודתו של המציל השוודי הגיבור, ראול ולנברג.
חוקרי יד ושם התייחסו אחרת למידת השפעתו של ברגסון והנתון של 200,000 שציטט וימן.
ברגע של דרמה גבוהה קרא מנהל הספריות של יד ושם, ד"ר רוברט רוזט, מכתב מההיסטוריון הנודע של יד ושם, יהודה באואר - שלא יכול היה להשתתף בכנס - המפריך בגלוי את טענותיו המרכזיות של ווימן.
"לטעון היום שקוק היה אחראי להצלת חיים בבודפשט זה קצת פחות מגוחך", טען באואר במכתבו. "אני לא מטיל ספק בכך שקבוצת ברגסון תרמה רבות למודעות לשואה בארה"ב, למרות שבשנת 1944, ארבעים ושמונה אחוז מהאמריקאים הביעו דעות אנטי-יהודיות, כפי שאמר לנו מגזין Fortune. אבל כל המחלוקות הללו היו שוליות לכל סיכוי להצלה. במובן מסוים, הממשל [ארה"ב] צדק, מכיוון שלא היה לו כוח להציל את המיליונים. התשובה היחידה הייתה לנצח במלחמה ולהרוג את הרוצחים. קוק וווייז לא יכלו לעשות הרבה בנידון".
המילים הללו עוררו הפרכה של כמעט 10 דקות מצד מנהל מכון ווימן, רפאל מדוף, שסיכם: "הרעיון שהממשלה האמריקאית לא יכלה לעשות שום דבר ב-1944 כדי להציל יהודים נוספים, זה מגוחך", אמר.
גם בקרב חברי הקהל ניצתו יצרים. אדם אחד ניגש למיקרופון במהלך שאלות ותשובות במפגש והרצה בפאנל במשך 10 דקות, עד שלבסוף הוא נזעק על ידי הקהל והראה אותו לכיסאו על ידי מנחה הפגישה.
ברגע דרמטי נוסף, חבר הפאנל משה ארנס, שר הביטחון והשגריר הישראלי לשעבר בוושינגטון, שחיבר לאחרונה ספר על גיבורי המרד בגטו ורשה, חלק בגלוי עם ההיסטוריונים של יד ושם לגבי המידה שבה יכלו וצריכים להיות יהודים. - להתאחד באחדות.
"זה שהיהודים לא התאחדו זה מעבר להבנה ובלתי נסלח", אמר.
מנהיגי שני המוסדות אמרו כי הוועידה המשותפת שנמשכת היום היא צעד חשוב קדימה.
"אני חושב שזה היה יום פורה שהציג יצירות מחקר חדשות בנושא הצלת יהודים", אמר אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם.
"במשך שנים רבות לאחר השואה, קבוצת ברגסון לא הוזכרה במוזיאונים, בספרי היסטוריה ובמקומות אחרים", אמר ד"ר מדוף. "רק בשנים האחרונות החלו מספר מוזיאונים ומוסדות חשובים להכיר בתפקידה החשוב של קבוצת ברגסון בסיוע לקידום הצלת יהודים מהשואה".
מדוף, סופר והיסטוריון, הביט מעבר למתיחות שחלחלו בוועידה. לדבריו, חשוב שחוקרים ברמה עולמית התכנסו ביד ושם כדי להציג מחקרים חדשים על מורשת קבוצת ברגסון. "קבוצת ברגסון, בזמנה, עוררה מחלוקת רבה בקהילה היהודית ומחוצה לה", הוסיף. "הכי חשוב שהחוקרים יסתכלו במסמכים, ייכנסו לארכיון, ימצאו את הראיות ואז יציגו אותן במסגרות ציבוריות כאלה כדי שנוכל להבין באמת מה קרה באותם ימים ואת ההשפעה של מה שפעילים אוהבים. קבוצת ברגסון הצליחה להשיג."
פרופסור ווימן, בן 81, כינה את הוועידה "צעד נוסף בהבאת המסר על הדברים שברגסון וקבוצתו הצליחו להשיג".
"במשך הרבה מאוד שנים, עד לא מזמן, פעילותם של אבי והוועדות השונות שלו בארה"ב בשנות המלחמה נכתבו ממש מתוך היסטוריוגרפיה ישראלית - בעיקר ישראלית, אך לא רק ישראלית - על השואה", אמר קוק של קוק. בת, ד"ר רבקה קוק, מאוניברסיטת בן גוריון. "הכנס ביד ושם מצביע על הכרה מהצד של המלגה הישראלית ה'רשמית', ויש לכך משמעות רבה", אמרה.
באשר ללקח הנוכחי הנלמד מיוזמות קבוצת ברגסון, סיכמה ההיסטוריונית של אוניברסיטת בר-אילן יהודית באומל-שוורץ בארבע מילים. "חשוב מחוץ לקופסה."
עִבְרִית 
English