העם האיראני נגד הפצצה

מנשה אמיר: "באיראן מתגברת ההתנגדות לתוכנית הנשק הגרעיני של הנשיא אחמדינג'אד"

"פיטוריו של אחמדינג'אד את המשא ומתן הגרעיני לריג'אני מאותת על קרע בהנהגת המדינה"

"קמפיין בינלאומי נחוש בחזיתות שונות יצליח לעצור את הדחף של איראן לפתח נשק גרעיני"

יותר ויותר איראנים חוששים כעת שהנשק הגרעיני של הנשיא אחמדינג'אד מכוון את ארצם לעבר עימות עולמי רווי סכנה. כך מעריך מנשה אמיר, מומחה ישראלי מוביל לאיראן, העוקב מדי יום אחר העניינים האיראניים. ישראקאסט מציגה את תוכנית חמש הנקודות של האנליסט אמיר לעצירת אחמדינג'אד אותה תיאר בהרצאה פומבית:

אחמדינג'אד בהצהרותיו הרבות בנושא הגרעין, טוען שוב ושוב כי: "פיתוח גרעיני הוא זכותו הבלתי ניתנת לערעור של העם האיראני". הוא מנסה להציג חזית אחידה לעולם בניסיונו לשכנע את המערב ואת העולם כולו שכל העם האיראני רוצה להשיג טכנולוגיה גרעינית שלמה ל"מטרות שלום".

האם זה אכן המצב? התשובה קצרה: לא רק שרוב האיראנים משוכנעים יותר ויותר שהם לא רוצים עימות עולמי בנושא הגרעין, אלא שגם יותר ויותר קולות מתנגדים נשמעים מתוך ההנהגה האיראנית עצמה. גובר החשש שמדיניות הגרעין של איראן תכניס את המדינה למסלול התנגשות הן עם ארה"ב והן עם ישראל וכי הדבר עלול לאיים ברצינות על קיומו של המשטר.

בהרצאה קצרה זו אשתדל להציג חלק מהחולשות בחזית המדיניות הגרעינית של איראן והשפעתן על העם האיראני וההנהגה.

ניתן לומר שבעבר רוב אזרחי ותומכי איראן שאפו להשיג את הפצצה. הסיבות רבות ומגוונות:

• איראן היא מדינה של שטח עצום ומשאבי נפט וגז עשירים שתמיד היו נחשקים על ידי שכנותיה.
•  במאה התשע-עשרה נאלצה איראן חלשה לוותר על שטחים רבים לאימפריה הרוסית.
• איראן איבדה גם אדמות בצפון-מזרח לאפגנים.
• ועדיין יש דרישה היסטורית מהאימפריה העות'מאנית על אזרבייג'ן של איראן.
• קיים חשש שפקיסטן תדרוש שליטה על הבלוצ'יסטן באזור סיסטן מדרום-מזרח.
• המדיניות של רוסיה הצארית וגם של הפדרציה הרוסית של היום התבססה על השאיפה להגיע למים החמים של המפרץ הפרסי.
• איראן נכבשה זמנית על ידי כוחות זרים בשתי מלחמות עולם. -הכורדים מדברים בגלוי על שאיפתם להתנתק מאיראן ולהקים מדינה כורדית עצמאית.
• דוברי ערב בדרום איראן אינם מסתירים את רצונם לספח את שטחם למדינות ערב. בשנות ה-60 נאצר דיבר על ניתוק אזור ח'וזסטן מאיראן והכרזה על הקמת ערביסטאן.
• אבל אחרון והמסוכן מכולם: פלישתו של סדאם חוסיין לאיראן ב-1980 שהובילה למלחמה של שמונה שנים בין איראן לעיראק עם התוצאות הידועות.

כעת, בהתחשב בכל העובדות הללו, זה אך טבעי שכל אזרח לאומי או לאומן איראני ירצה שמדינתו תהיה חמושה בגרעין כדי להגן על עצמה. בנוסף לכל מה שנאמר, שיקול נוסף של תומכי הנשק הגרעיני באיראן:

• ברית המועצות מצפון (רוסיה של היום) היא מעצמה גרעינית.
• טורקיה נהנית ממטריה גרעינית של נאט"ו.
• עיראק של סדאם חוסיין תכננה לייצר נשק גרעיני.
• עיראק ואפגניסטן נמצאות היום תחת המטריה הגרעינית האמריקאית.
• פקיסטן, כמו גם הודו, חמושים בנשק גרעיני מזה זמן.
• לישראל, לפי הטענות האיראניות, יש לפחות 200 פצצות גרעיניות.

בסוף שנות ה-90 נחשף רשמית שאיראן מתכוונת לרכוש טכנולוגיה לייצור דלק גרעיני. לאחד ולכולם היה ברור שהמטרה האמיתית היא לפתח פצצה גרעינית.

בשלב הראשוני, התמיכה בגרעין של איראן, הקיפה כמעט את כל שכבות העם. אפילו חברי אופוזיציה איראנים בחו"ל תמכו במאמץ הגרעיני וגינו את המוג'אהדין חאלק כבוגדים על שירות שירותי הביון המערביים על ידי חשיפת מידע על תוכניות הגרעין של איראן.

מתוך מעקב צמוד אחר המצב באיראן ומשיחות עם אזרחים בתוך איראן ומחוצה לה, ההתרשמות שלי היא שהתמיכה העממית הזו הולכת ומתפוגגת במהירות. כיום, יותר ויותר איראנים מודעים לסכנות החמורות בעימות עם המערב על סוגיית הגרעין ולחוסר היעילות בפיתוח גרעיני של מדינה כה עשירה במקורות דלק אחרים. ככל שהדיכוי בתוך איראן גובר, כך גובר ההתנגדות למדיניות הגרעין של המשטר. אני לא יכול לחשוף ציטוטים מדויקים של אזרחים שמתנגדים להתגרענות. המשטר האיראני המדכא אוסר באופן מוחלט הבעת כל דעה החורגת מהמדיניות הרשמית. עם זאת, הרשו לי לחזור על כך שאני מתייחס לשיחות עם מאזינים בתוך איראן וממגעים עם איראנים בגלות.

באמצעות החמרת הדיכוי ומניעת חופש הביטוי, ניסה אחמדינג'אד להפוך את מדיניות הגרעין של איראן לנושא של גאווה לאומית. הוא הורה להתגייס של כל העם לתעמולה נגד האופוזיציה במערב. אנו זוכרים את ההפגנות של ילדי בית ספר שקראו: 'אנרגיה גרעינית היא זכותנו הבלתי ניתנת לערעור' (בפרסית).

אחמדינג'אד גם גייס סטודנטים, ספורטאים, עובדי ציבור, נשים וקבוצות אחרות באוכלוסייה כדי ליצור שרשרת אנושית סביב המתקנים הגרעיניים בנתנז, אספהן, בושהר ואתרים נוספים.

הוא ארגן טקס, שנראה כמעט קסום בתוך אולם רחב ידיים, להכריז שמעבדה איראנית הצליחה להעשיר כמה גרמים של אורניום בריכוז של שלושה או ארבעה אחוזים. בחיקוי צפון קוריאה ומדינות קומוניסטיות אחרות, הוא אפילו יזם הלחנת אופרה חדשה וסימפוניה שפארה את תוכנית הגרעין.

אולם כל זה לא הצליח לעורר תמיכה עממית ואני מאמין שאם היה עורך סקר אובייקטיבי במדינה, אחוז דומיננטי מהאזרחים היה מצביע נגד תוכנית הגרעין. או לפחות הם היו מעדיפים הקפאה זמנית עד שהמחלוקת תיפסק או שיתרחש שינוי משטר.

האיראנים באמת חוששים מהסכנה של פלישה אמריקאית למדינתם (דבר שעדיין יש לו סיכוי מועט) וגם מהאפשרות שהמתקנים הגרעיניים יופצצו (צעד שיצית את להבות המלחמה). יתרה מכך, לאחרונה עלה גורם שלילי נוסף נגד תוכנית הגרעין:

אזרחים איראנים משוכנעים ככל הנראה שאם איראן תקבל את הפצצה תהיה למשטר פוליסת ביטוח כדי למנוע כל מחאה בינלאומית נגד רמיסת זכויות האדם במדינה. במשך שנים רבות ניהלה אירופה 'דיאלוג בונה' עם איראן בנושא זכויות אדם (היום התוצאות המאכזבות ניכרות בבירור). ברגע שאיראן תשיג נשק גרעיני ותאיים על העולם, אף מדינה לא תעז לדרוש מטהרן לכבד עקרונות אנושיים בסיסיים.

לא רק שאזרחים איראנים רבים מתנגדים למדיניות הגרעין ומקווים להשעייתה, אלא גם המשטר עצמו מפוצל - לפחות בכל הנוגע לטקטיקה, אם לא לאסטרטגיה.

הנה כמה מקרים נקודתיים:

• לפני 11 שנים אמר האייתוללה רפסנג'אני: 'פצצה אסלאמית אחת מסוגלת להשמיד את ישראל אבל כמה פצצות ישראליות יגרמו רק נזק קל למדינה האסלאמית'. כיום הוא מבקר, כמעט בגלוי, את מדיניותו של אחמדינג'אד. באחת מדרשות יום שישי שלו בטהרן הוא מתח ביקורת על הנשיא בטענה שמדיניות הגרעין שלו עוררה את העולם כולו נגד איראן.
• חסן רוחאני, שבתקופתו של חתאמי, ניהל את שיחות הגרעין של איראן עם הקהילה הבינלאומית, נעשה ביקורתי יותר ויותר כלפי מדיניות הגרעין של אחמדינג'אד. לפני מספר חודשים הוא לעג לנשיא על כך שהוא ממשיך להכריז שהוא מתריס נגד העברת התיק האיראני למועצת הביטחון של האו"ם וכי להקשחת הסנקציות לא תהיה השפעה על איראן.
• מהצד השני, רק בחודש שעבר, אחמדינג'אד מתח ביקורת קשה על שלושת הדמויות הללו, והאשימו שהפיצו הצהרות חסרות אחריות והביעו דעות הסותרות את עמדתה הרשמית של איראן. הוא אף האשים אותם שדקרו את המשטר בגבו וסימנו למערב שאפשר להגביר את הלחץ על ההנהגה האיראנית בגלל שהיא מפוצלת.
• אבל אולי הנקודה החשובה ביותר היא המאבק השקט בין המנהיג הרוחני חמינאי ואחמדינג'אד בנושא מדיניות הגרעין. בספטמבר הקרוב כשהמשבר ביחסים בין אירופה לאיראן הידרדר עוד יותר, שלח חמינאי את חסן רוחאני לדיונים בגרמניה. הצעד הזה הכעיס את אחמדינג'אד שהחל במגלגל לחץ כדי למנוע מרוהאני לנהל שיחות עם חוויאר סולאנה, נציג מדיניות החוץ של האיחוד האירופי ומי שאחראי על המגעים הגרעיניים של האיחוד האירופי עם איראן. הלחץ הצליח ורוהאני נאלץ לחזור לטהראן.
• עימות קשה שני בין חמינאי ואחמדינג'אד פרץ שוב בעקבות התפטרותו (או פיטוריו) של עלי לריג'אני כראש שיחות הגרעין. בחינה מדוקדקת של האירועים באיראן מביאה אותי למסקנה שאחמדינג'אד אילץ את לאריג'אני להתפטר; בעוד חמינאי התעקש שלאריג'אני יישאר בתמונת שיחות הגרעין. בפגישה בשבוע שעבר עם חוויאר סולאנה, לאריג'אני היה משתתף פעיל יחד עם סעיד ג'לילי. אז במקרה הזה, חמינאי כפה את רצונו על אחמדינג'אד ביריבות הסמויה שלהם - אבל לכמה זמן קשה לומר.

מה שאני מאמין שניתן לומר הוא שהתפטרות (או פיטוריו) של לאריג'אני היא הוכחה מוצקה לפילוג העמוק בין ההנהגה האיראנית בנוגע למדיניות הגרעין.

לפני שנתיים, כשלאריג'אני נכנס לתפקידו, הוא מתח ביקורת רבה על מדיניותו של חתאמי ועל האופן שבו חסן רוחאני ניהל את שיחות הגרעין. בתגובה להסכמתם של דמויות אלה להשעיה לשנתיים של תוכניות הגרעין של איראן בתמורה לידע גרעיני אזרחי מהמערב, הצהיר לאריג'אני: "הם (חתאמי - רוחאני) נתנו למערב את הפנינים היקרות של איראן וקיבלו מעט עלובים. סוכריות'. עם זאת, לאחר שנתיים של שיחות עם אנשי עולם ומעורבות הדוקה בדיפלומטיה בינלאומית, ככל הנראה הביא את לאריג'אני למסקנה שאיראן אינה יכולה להתנגד לרצון העולם. לאריג'אני כנראה הבין שסירובה העיקש של טהראן להפסיק את תוכנית ההעשרה הגרעינית שלה (בהתאם להחלטות מועצת הביטחון) יצלול את איראן לקראת עימות צבאי בלתי נמנע עם ארה"ב וישראל. לכן הוא כנראה המליץ לאחמדינג'אד לשקול מחדש את מדיניותו ולשנות את הטקטיקה שלו.

כל מה שאמרתי הוא רק חלק קטן מהמאבק הענק המתנהל היום בתוך המשטר על מדיניות הגרעין. הוויכוח עדיין אינו אם איראן זקוקה לפצצה או לא. בשלב זה הוויכוח מוגבל לשאלה מהן הטקטיקות הנכונות למימוש מדיניות הגרעין מבלי לעורר עימות עם העולם. על ישראל ועל מדינות המערב לעקוב מקרוב אחר המתרחש ברמה זו.

נאמר רבות על הסכנות בהתפרקותה של איראן לגרעין, הרשו לי לסכם אותן:

• לאיראן יש אידיאולוגיה קיצונית השואפת להחיות את 'הח'ליפות האסלאמית' (הפעם בראשות השיעים).
• ההנהגה הרוחנית של איראן טוענת שמי שאינו מוסלמי שיעי הוא חיה מושחתת על פני האדמה.
• הגשמת שאיפותיה של ההנהגה האיראנית קוראת להשמדת ישראל ולחקיקת שואה חדשה (ולכן אחמדינג'אד מכחיש בתוקף את שואת מלחמת העולם השנייה).
• כדי להגשים את חזונה הדתי-פוליטי, איראן מנסה לחבל בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
• איראן הקימה ארגוני טרור כמו חיזבאללה בלבנון והג'יהאד הפלסטיני והיא מעורבת עמוקות בפיגועים בעיראק ובאפגניסטן.
• אחמדינג'אד ממתין לבואו של המהדי (המשיח השיעי) ולמעשה הכין עבורו את מלון ג'מקארן בצפון טהראן.
• איראן פיתחה את טיל השיהאב ולפי הנשיא בוש תהיה חמושה בטיל בליסטי שיכול לפגוע באלפיים וחמישה עשר בחוף המזרחי של ארה"ב.
• ואותה איראן ממש מפתחת נשק גרעיני על מנת להגשים את חלומותיה וליישם את האידיאולוגיה והשאיפות הדתיות שלה לאחר ריב של ארבע עשרה מאות שנים עם האיסלאם הסוני.

האם מניעת השגת נשק גרעיני מאיראן היא מטרה אבודה?

התשובה שלי היא שלילית. אני מאמין שהעולם, אם ירצה, יכול למנוע ממנו לעשות זאת.

לפניכם תכנית של חמש נקודות, שלמרות כל הסיכונים ביישום שלה, נראית לי כדרך היחידה לסלק את הסכנה.

• ליצור איום צבאי ממשי מאוד על ידי ריכוז כוחות ימיים במפרץ הפרסי והבעת איומי מלחמה על המשטר האיראני.
• הרחבת הסנקציות הבינלאומיות שישתקקו את הכלכלה האיראנית באותו אופן כמו לוב של קדאפי.
• עודדו מיעוטים אתניים באיראן לפתוח במלחמת גרילה נגד המשטר.
• העבר כספים לגופי אופוזיציה בתוך איראן כדי לממן שביתות, הפגנות ופעילויות התנגדות אחרות.
• אספו שלושה מיליון גולים איראנים למנהיגי לובי במדינות שהם חיים כעת כדי להצטרף למאמץ הבינלאומי לחולל שינוי משטר באיראן.

אני מאמין שיישום כל חמש הנקודות הללו בו זמנית ובאופן נרחב יכול להוביל לחיסול האיום הגרעיני האיראני.