לא ייאמן! אחרי שלוש בחירות בשנה, סוף סוף יש לנו ממשלה חדשה בראשות, הפתעה, הפתעה, ביבי נתניהו. "אומת הסטארט-אפ" עשתה זאת לבסוף לאחר שפוצלה באמצע - גוש הימין הדתי שתומך ביבי מרוצה פחות או יותר; ואילו בני גנץ פיצל את מפלגת כחול לבן קצרת מועד במרכז כדי למנוע בחירות נוספות. עד כה, נותר בחוץ (ללא משחק מילים) הוא השוליים הימניים הקיצוניים הדורשים סיפוח מיידי של יהודה ושומרון (הגדה המערבית).
סיפוח - להיות או לא להיות?
לאחר שכבר נמשך על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שיש לו דברים גדולים יותר על הראש בימים אלה, ביבי נסוג מהסיפוח לעת עתה. בעניין זה, שר החוץ של ארה"ב, מייק פומפאו, פרסם הצהרה לא מחייבת ואמר כי הישראלים בסופו של דבר יקבלו את ההחלטה שלהם ו"נעבוד איתם בשיתוף פעולה הדוק כדי לחלוק את דעותינו בסביבה פרטית". בכל מקרה, פומפיה שמח שנתניהו וגנץ הסכימו על הקמת ממשלת החירום הלאומית. בינתיים, הנשיא הפלסטיני אבו מאזן הזהיר כי אם ישראל תמשיך בסיפוח, היא "תבטל לחלוטין את כל ההסכמים הקיימים עם ירושלים וושינגטון". במילים אחרות, כל הגיהנום ישתחרר.
עוד בירושלים, ממלא מקום שר הביטחון נפתלי בנט ממתין לראות אם ביבי יחליט סוף סוף לספח את יהודה ושומרון או לכל הפחות, להכריז על תוכנית בנייה חדשה של התיישבות לפני שהוא ותומכיו יצטרפו לקבינט החירום הלאומי. נראה כי נגיף הקורונה הורס את כלכלת ישראל, וללא אישורו של טראמפ, שביבי לא יחליט על סיפוח בזמן הקרוב. בכל מקרה, גנץ חילק כחול לבן כדי למנוע עוד בחירות יקרות בתקופה כל כך מסוכנת.
ממשלת אחדות - ישועה או תועבה?
כשביבי ובני חברו את שני ראשיהם זה לזה, הם הציגו לעם קבינט נפוח של 36 שרים, המפלצת הפוליטית הגסה בתולדות ישראל. זה היה הכרח כדי לספק את השותפות הקואליציוניות השונות. לשם השוואה, הקבינט האמריקאי מורכב מ-15 מזכירים. אבל הפוליטיקה הישראלית תמיד הייתה תערובת של חברים פוליטיים שונים שלוקחים את האינטרסים המיוחדים שלהם ברצינות רבה.
אז איך להסביר את הממשלה החדשה הזו שרוב הישראלים עדיין מנסים להבין? יש "שיטה מסוימת לטירוף הזה". גנץ, שזופת ונוצות על ידי עמיתיו לשעבר בכחול-לבן ושאר גוש המרכז-שמאל, מתקשה לדחות את האשמות על כך שמכר לנתניהו. כדי להחמיר את המצב, נתניהו יתייצב בקרוב בבית המשפט בשלושת האישומים הללו של מרמה, שוחד והפרת אמונים. למרות זאת, הפופולריות של ביבי במחנה הימין הוכחה כבלתי מעורערת. תומכיו מקבלים את טענתו של ביבי לפיה הוא הועמד על ידי הממסד המשפטי בגין עבירות קלות בלבד, ובוודאי שאינן מספיקות כדי למנוע ממנו להמשיך בתפקיד ראש ממשלה.
זה הוגן לומר שהאקלים הפוליטי הלא נעים הזה הוסיף גוש המרכז-שמאל שלא הצליח להציג מתמודד אמין ומנוסה לאתגר את ביבי. ובגלל זה ישראל נמצאת בבלגן פוליטי כזה. כדי למנוע הצבעה רביעית ואולי עוד לא החלטית, החליטו גנץ ושותפו, גבי אשכנזי (עוד רמטכ"ל לשעבר), לפרק את מפלגת כחול לבן ביודעו היטב שהם יתויגו כבוגדים פוליטיים. במקום להמשיך לקרב עם ביבי, הם הצטרפו למה שישראלים רבים רואים כממשלת קואליציה לא קדושה.
בהתבסס על מסגרת זמן של שלוש שנים, נתניהו יכהן כראש הממשלה (היה ספק) במשך 18 החודשים הראשונים, בעוד גנץ יקבל את תיק צרפת. באמצע הקדנציה הם יחליפו עבודה, כשגנץ יהיה סוף סוף ראש ממשלה. שמעון פרס מהעבודה ויצחק שמיר מהליכוד יצרו "רוטציה" דומה כשהם ננעלו בתיקו בשנות ה-80. האם היה ספק שביבי, "הפוליטיקאי המאסטר", ייצא בפסגה במיקוח הפוליטי עם הגרעין המוחלט, בני גנץ?
אלה קווי המתאר של הנוף הפוליטי הנוכחי. שאר משרדי הממשלה יתחלקו בין השותפים הקואליציוניים. זה הוגן לומר שעד כה, נתניהו עשה עבודה טובה למדי בניהול הקמפיין לשליטה ב-COVID-19 ולהניע מחדש את הכלכלה. הוא פועל כעת בכ-15% וצפוי לגדול לקיבולת 30% שכן לחץ ציבורי, כמו במקומות אחרים, דורש חזרה מהירה יותר ל"חיים רגילים" ולהתפרנס.
מבקרי גנץ מבזים את הנאיביות שלו, ואומרים שביבי יתכנן איזו שהיא תמריץ לא לוותר על ראשות הממשלה. קחו בחשבון את ה"לאחר מעשה" הזה - העובדה שנתניהו עקף את גנץ במשא ומתן הקואליציוני היא כשלעצמה הוכחה לעליונותו בפוליטיקה - "אמנות האפשרי". גנץ היה מפקד צבאי מהשורה הראשונה, אבל בחודשים הקרובים יש לו הרבה מה ללמוד, לטוב ולרע מנתניהו.
גבי אשכנזי, הצד של בני, שייכנס לתפקיד שר החוץ, יהיה פוליטיקאי חדש לצפייה. כשהוא כן מדבר, ראוי להקשיב לאשכנזי שתק למדי ויזכה לחשיפה ציבורית לא מבוטלת. לאשכנזי יש דבר נוסף בפוליטיקה הישראלית - אחד מהוריו הוא מזרחי, וזה יכול להיות פלוס נחרץ בקרב מצביעי מזרחי שבגדול מצביעים ביבי ולליכוד.
תחזית ישראקאסט
מטבע הדברים, ישראל, כמו מדינות אחרות, נכנסת כעת למים הבלתי ידועים של (בתקווה) העידן שלאחר הקורונה. ממשלות בכל מקום עומדות ויועמדו למבחן מתי וכיצד לנקוט בצעדים שונים. וכן, תהיה ירידה כללית ברמת החיים של רוב האנשים. ביבי, ולא גנץ, יצטרכו לקחת את רוב הכוח על צעדים כלכליים לא פופולריים.
בינתיים, בפוליטיקה של ארה"ב...
והתבוננות זו מרחוק: במקרה, צפיתי במושל ניו יורק, אנדרו קואומו, ובתדריכי הקורונה היומיים שלו. קואומו באמת מרשים עם העדכונים העובדתיים, הקולחים והלא-שטויות שלו. שליטתו בעובדות ובנתונים וחוסר ההייפ הפוליטי יוצא מן הכלל. מצאתי את עצמי תוהה איך פוליטיקאי כה מדוייק ומסוגל לא רץ לנשיאות. בהשוואה לקואומו, ג'ו ביידן, המבשר הדמוקרטי, מופיע כסבא גאוני ומלא אהבה היושב בכיסא נדנדה ומעלה זיכרונות מהעבר.
עִבְרִית 
English