61 שנה לאחר מותו ב-1961, הוחזר לאחר מותו לצבא פורטוגל קפטן ארתור קרלוס דה בארוס באסטו, מייסד הקהילה היהודית בפורטו ותומך נלהב של בני אנוסים של פורטוגל. הוא הוצא מהצבא לפני כמעט שבעה עשורים בגלל "הפשע" של הכרזת מורשתו היהודית בגאווה.
ההחלטה להחזיר את בארוס באסטו לתפקיד התקבלה בסוף יולי על ידי הפרלמנט הפורטוגלי ומגיעה לאחר כמעט עשר שנים של שתדלנות מצד שבי ישראל ונכדתו של הקפטן, איזבל מריה דה בארוס לופס, שהגישה בשנה שעברה בקשה רשמית לנשיא המדינה. הפרלמנט הפורטוגלי. שבי ישראל השיקה אז עצומה מקוונת שהתפרסמה בהרחבה כדי להשלים את בקשתו של לופס. העצומה גרפה למעלה מ-1,300 חתימות.
קפטן בארוס באסטו היה חייל מעוטר שפיקד על פלוגת חי"ר פורטוגזית במלחמת העולם הראשונה, לחם בשוחות של פלנדריה והשתתף במתקפה של בעלות הברית לשחרור בלגיה. אולם בשנת 1937, הצבא הפורטוגלי גירש אותו על הסף משורותיו, והשפיל אותו שלא בצדק, משום שהוא פתח במסע פומבי לעורר מחדש את בני אנוסים פורטוגל לחזור לשורשיהם היהודיים.
בארוס באסטו היה בעצמו בן אנוסים - צאצא של יהודים שאבותיהם נאלצו להתגייר לקתוליות בתקופת האינקוויזיציה הספרדית.
לאחר המלחמה הוא אימץ את אמונת אבותיו ועבר חזרה רשמית ליהדות בפני בית דין רבני במרוקו הספרדית. כשהוא לבש את מדי הצבא ואת המדליות שלו, הוא נדד בין הערים והכפרים של פנים פורטוגל, נשא נאומים מסעירים, ערך שירותים יהודיים וביקש לעורר השראה באחרים ללכת לדוגמה שלו.
בפנותו לעזרה ליהדות העולם, הצליח לגייס את הכספים הדרושים להקמת בית הכנסת המפואר "מקור חיים", העומד עד היום בעיר אופורטו, ופתח ישיבה שפעלה במשך תשע שנים, ולימד את צעירי בני אנוסים על מורשתם. הוא גם הפיק לבדו עיתון יהודי, "הלפיד" (הלפיד בעברית), והיה אחראי על פרסום ספרים רבים על היסטוריה ומשפט יהודיים בפורטוגזית.
אבל המקצוע הפתוח שלו ביהדות, ואלפי האנשים שעורר השראה, לא היטיבו עם הממשלה או שלטונות הכנסייה של אז. הם ביקשו לדכא את תנועתו המתהווה על ידי העלאתו באישומים הקשורים לעיסוק בדת היהודית. מועצת המשמעת העליונה של צבא פורטוגל הגיעה למסקנה שלבארוס באסטו אין "יכולת מוסרית" לשרת בשורותיה.
ומה היווה חוסר כזה במוסר? למרבה הפלא, הצבא טען כי בארוס באסטו "ביצע את פעולת ברית המילה של מספר תלמידים על פי מצוות הדת הישראלית שבה הוא מודה" ואמר כי הוא חיבה יתר על המידה כלפי תלמידיו. בהפרש מדרגתו, השחרור חסר הכבוד שבר את בארוס באסטו נפשית, פיזית וכלכלית. זה גם שם קץ בטרם עת למאמציו להעיר מחדש את בני אנוסים מפורטוגל, שרבים מהם ראו ביחס שניתן לברוס באסטו סימן לכך שהשלטונות לא יסבלו את חזרתם ליהדות.
מצוקתו של בארוס באסטו הומשלה לזו של אלפרד דרייפוס, קצין המטה הכללי הצרפתי שהורשע בבגידה בהאשמות מופרכות ב-1894 וגם גורש מהצבא. עם זאת, בניגוד לדרייפוס, לא היה אמיל זולה הפורטוגלי שהוקיע בפומבי את העוול של הגנרל הצרפתי. גם לאחר נפילת הדיקטטורה הפורטוגלית ב-1974, משפחת בארוס באסטו לא הצליחה לקבל משפט חוזר.
במהלך השנים, שבי ישראל זכתה לתמיכה ממספר ארגונים יהודים אמריקאים כולל ועידת הנשיאים, האיחוד האורתודוקסי והציונות הדתית של אמריקה. בפברואר 2012, בין השאר כתוצאה מהקמפיין הארוך שלנו, ועדה פרלמנטרית אימצה פה אחד דו"ח, שהכיר ברקע האנטישמי של פסק הדין ב-1937 וקרא לשיקומו של קפטן באסטו. האישור הסופי של הדו"ח על ידי הפרלמנט הפורטוגלי הגיע בסוף החודש שעבר.
לופס, נכדתו של בארוס באסטו והיום סגנית נשיא הקהילה היהודית בפורטו, אמרה לתקשורת כי פסיקה זו "משמעה קץ למאבק שנוהל על ידי סבי, סבתי, אמי ואני". היא הוסיפה כי הפסיקה מסמלת שהמאבקים וסבלו של בארוס באסטו היו "לא חסרי משמעות לחלוטין".
החזרתו לתפקיד של קפטן בארוס באסטו גם נותנת לנו תקווה שעוולות היסטוריות אחרות ואפליה אנטישמית עשויות יום אחד להתוקן.
ואולי יותר מכל, זה מוכיח שהסברה והגישה היהודית במהותה של "לעולם לא לוותר" יכולות - וחייבות - להשיג תוצאות מוחשיות. עם סיום פרשת בארוס באסטו, הוסר כתם משמו של אדם אציל. שסוף סוף נשמתו תוכל לנוח בשלום.
עִבְרִית 
English