הערפל הדיפלומטי מתפשט אט אט מעל המשבר הגרעיני האיראני. לאחר המועד האחרון לשיחות השנויות במחלוקת של ארה"ב עם האיראנים ב-31 במרץ, ולאחר הנאום הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני, צריך להיות גלוי לכל מי שרוצה לראות אם הנשיא ברק אובמה הסכים לעסקה גרועה שתהיה לאפשר לאייטולות בטהרן לשים את ידם בסופו של דבר על פצצות A. לאור התנהלות השיחות בארה"ב זה נראה יותר ויותר כמו עובדה מוגמרת: הצדדים פשוט עוברים עכשיו את העניינים ועושים את הכוונונים העדינים על העסקה שבוצעה.
תשכחו ממנהיגים ישראלים כמו נתניהו ומחכמים כמוני שמתייחסים למראה עגום על האופן שבו נשיא איראן חסן רוחאני ושר החוץ ג'וואד זריף מרמים את קרי ואובמה. (למה שהם לא יגחכו כל הזמן אם הם מקבלים את דרכם?).
ההשפעה תהיה להפוך את המשא ומתן ממניעת הפצת נשק גרעיני (במזרח התיכון) לניהולו.
בשלב זה, הדברים לא נראים מבטיחים. שני מזכירי המדינה לשעבר של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר וג'ורג' שולץ, הביעו דאגות קשות כשהעידו לפני שימוע שנערך לאחרונה בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט האמריקאי. קיסינג'ר הדגיש כי המטרה המקורית של המשא ומתן הייתה "לשלול מאיראן את היכולת לפתח אופציה גרעינית צבאית".
אבל במקום זאת, קיסינג'ר הגיע למסקנה שהמשא ומתן הפך כעת למשא ומתן דו-צדדי בעיקרו בין ארה"ב לאיראן שהתמקד במשהו אחר לגמרי:"היקף היכולת (הגרעינית), לא קיומה".
התברר שממשל אובמה מוכן לתת לאיראן לתחזק תשתית של אלפים אם צנטריפוגות שבתקווה יעניקו לארה"ב ובעלות בריתה שנה אחת לפני שאיראן תוכל לפתח באמת ארסנל גרעיני. זה, קיסינג'ר מצטט כפגם מרכזי נוסף:
"ההשפעה תהיה להפוך את המשא ומתן ממניעת הפצת נשק גרעיני (במזרח התיכון) לניהולו".
קיסינג'ר מתמודד אז עם כישורי המשא ומתן של אובמה וקרי שהתעלמו ממרכיב בולט אחד במהירותם לסגור עסקה עם טהראן:
ואם שאר המדינות... יתעקשו על אותה יכולת, נחיה בעולם מתפשט בו כולם - גם אם ההסכם יישמר - יהיו קרובים מאוד לנקודת ההדק".
"אם ההסכם מתחשב במלאי (של איראן) של חומרים גרעיניים שכבר קיים, אז השאלה היא מה עושות שאר המדינות באזור? ואם שאר המדינות יגיעו למסקנה שאמריקה אישרה את הפיתוח של היכולת המועשרת (של איראן) עד לשנה אחת מנשק גרעיני, ואם הן יתעקשו על אותה יכולת, נחיה בעולם מתפשט שבו כולם – גם אם ההסכם נשמר - יהיה קרוב מאוד לנקודת הטריגר".
ופרופ' קיסינג'ר כמעט נותן לנשיא אובמה 'F' ביחסים בינלאומיים לפני שהוא מסכם:
"בתוך שנה אחת, זה ייצור בעיות בדיקה ענקיות, אבל אשמור את הערתי על כך עד שאראה את ההסכם".
ג'ורג' שולץ, שר חוץ לשעבר אחר, אמר גם הוא בדיון בסנאט כי הוא "מאוד לא רגוע" לגבי השיחות המתמשכות עם האיראנים:
"הם כבר גברו עלינו, לדעתי."
אולי נתניהו מקווה שאם יצליח לחשוף כמה היבטים חדשים ומדהימים של תוכנית הגרעין של איראן כשהוא נאם בקונגרס ב-3 במרץ; זה יכול להחזיר את השעון הגרעיני אחורה.
כנראה שמנהיג ישראל מקווה שעדיין לא מאוחר מדי למנוע ממנהיגי איראן, הקוראים בגלוי להשמדתה של ישראל, לרכוש טילים גרעיניים. (האיראנים שיגרו זה עתה טיל בליסטי נוסף לחלל). אולי נתניהו מקווה שאם יצליח לחשוף כמה היבטים חדשים ומדהימים של תוכנית הגרעין של איראן כשהוא נאם בקונגרס ב-3 במרץ; זה יכול להחזיר את השעון הגרעיני אחורה. ראשית יש דעת הקהל, לא רק באמריקה אלא גם בקרב שותפיה האירופים, שאולי לא להוטים כמו אובמה, שרוצה לעזוב את תפקידו עם הסכם גרעין בחגורתו.
מצד שני, אובמה לא רוצה שילעגו לו על כך שחישל הסכם גרעין שגוי עם איראן, כזה שלא יעמוד בביקורת של קיסינג'ר ושולץ, שלא לדבר על נתניהו. הוא גם לא רוצה שהמורשת שלו מהסכם גרעין תתפרק בעתיד.
הנשיא יצטרך לאזן את ההסכם הגרעיני עם נטייתו להפסיק את המעורבות הצבאית הפעילה של אמריקה במזרח התיכון. בנקודה זו, דעת הקהל האמריקאית נמאסת מלשלם בדם ובאוצר בסכסוכים האינסופיים בחלק זה של העולם. יתרה מכך, ארה"ב אינה תלויה עוד בנפט במזרח התיכון. אמריקה לא תמלא עוד את תפקיד השוטר בעולם - כוח רך הוא הפתרון שלו.
אזהרתו של אובמה "כל האפשרויות על השולחן" חלפה מזמן על ידי הדירקטוריון. אבל ברק אובמה לא יאהב להשוות אותו לנוויל צ'מברליין, אז סביר להניח שהוא יציג עמדת נפילה - בלימה.
מצד שני, האיראנים לא טיפשים ולא טיפשים. הם ירוויחו כסף מהסרת הסנקציות ויחתמו על עסקאות משתלמות עם חברות אמריקאיות ואירופיות שעומדות בתור. ואז בעוד שנתיים בערך, כשאובמה יעזוב את הבית הלבן, יהיה זה תלוי ביורשו להתמודד עם פריצה איראנית לפצצה. לא צריך להיות הנרי קיסינג'ר כדי להבין שאזהרתו של אובמה לגבי 'כל האפשרויות על השולחן' חלפה מזמן על ידי הדירקטוריון. אבל ברק אובמה לא יאהב להשוות אותו לנוויל צ'מברליין, אז סביר להניח שהוא יציג עמדת נפילה - בלימה. האם זה לא הצליח לאמריקה במלחמה הקרה עם ברית המועצות? אבל כפי שציינו קיסינג'ר ושולץ, המזרח התיכון הוא קומקום אחר לגמרי של דגים.
שרת החוץ הראשונה של אובמה, הילרי קלינטון, דיברה פעם על כך שאמריקה מספקת "מטריה הגנתית" למזרח התיכון מפני איום גרעיני איראני. אולם בלימה, או הקונספט של מטריית הגנה אמריקאית, לא ישחקו בירושלים, בקהיר, בריאד או אנקרה. ברור שהמדינות המוסלמיות הסוניות ישקלו תפוצה כאופציה.
האם הוא באמת מאמין שהוא יכול לפנק את איראן הרדיקלית לתקן את דרכיה לאחר שהיא עמדה עד צווארה בהדלקת זוועות טרור ברחבי העולם, כעת בצורה הכי זועקת בבואנוס איירס?
מה שהכי מביך במדינתו של אובמה הוא זה: אם הנשיא האמריקני הוביל את הקמפיין להטלת סנקציות בינלאומיות כדי להרתיע את איראן מהמשך תוכנית הנשק הגרעיני שלה, מדוע הוא נכנע ללכת עד הסוף? האם הוא באמת מאמין שהוא יכול לפנק את איראן הרדיקלית לתקן את דרכיה לאחר שהיא עמדה עד צווארה בהדלקת זוועות טרור ברחבי העולם, כעת בצורה הכי זועקת בבואנוס איירס? זה מתווסף לנכונותו לכאורה להשאיר את האייתוללה עלי חמינאי ומשמרות המהפכה שלו עם התשתית הגרעינית האמיתית לבניית פצצות A בעתיד. בנוסף, האם הוא גם יוציא את השד מהבקבוק על הפצת נשק גרעיני באזור?
משהו לא הגיוני וזה מה שכנראה הותיר את שולץ וקיסינג'ר כל כך 'לא רגוע'. האם אובמה באמת מאמין שאחרי שהסנקציות יוסרו והכלכלה האיראנית תקלוט שהקנאים השיעים, השולטים באיראן ביד ברזל נגד בני עמם, יראו פתאום את האור ויזניחו את שאיפותיהם הדתיות והאזוריות? סוג זה של חשיבה הוא עצבני כמו המשחק של סיאטל סיהוקס לזרוק מסירה קדימה מקו ה-1 בירידה הראשונה בדקה האחרונה של הסופרבול.
עִבְרִית 
English