ההתנגדות הגוברת להסכם הגרעין האיראני

זה לא כזה מסובך. ברגע שתעבור את הרטוריקה המבריקה שלו, נשיא ארה"ב הבהיר שהוא לא יסכן את חייהם של חיילים אמריקאים נוספים במלחמה נוספת במזרח התיכון. על מנת לעשות זאת, אובמה יצר הסכם גרעין שאיראן יכולה לקבל - הם יתאפשר להם לשים את תוכנית הנשק הגרעיני שלהם בנפטלין, להחיות את כלכלתם המוטלת על סנקציות ולפרוץ ל-A-Bombs כאשר יחליטו לעשות זאת בעתיד . זהו ההסבר הרציונלי היחיד להסכם שגרם לאיראנים שיעים לרקוד ברחובות, אך הדאיג את ישראל ואת מדינות ערב הסוניות. אמנם, נשיא ארה"ב היה מופתי בהצגת טענותיו להסכם. אבל ברגע ש'מפרידים בין החיטה למוץ' מה שנותר הוא העיצוב הגדול של אובמה למזרח התיכון.

הצעדה של אובמה אל האיוולת הגרעינית....

הנשיא הציג אותה כעסקה הטובה ביותר מאז הימים שג'ון קנדי ורונלד רייגן, שחיסמו ברית נשק גרעינית עם ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. אבל מה שהוא התעלם הוא שגם קנדי וגם רייגן ניהלו משא ומתן מעמדת כוח – אובמה לא הזכיר את האולטימטום של קנדי למוסקבה במשבר הטילים בקובה ואת האיום של רייגן להשיק את פרויקט מלחמת הכוכבים כדי ללחוץ על הרוסים. להיפך, לאובמה הייתה מטרה עיקרית אחת בראש - להגיע להסכם קצר טווח שיאפשר לו לעזוב את תפקידו בינואר 2017 עדיין בשלום עם איראן.

לאובמה הייתה מטרה עיקרית אחת בראש - להגיע להסכם קצר טווח שיאפשר לו לעזוב את תפקידו בינואר 2017 עדיין בשלום עם איראן.

למעשה, הוא כל כך נעול על המדיניות הזו שהוא אפילו לא התעקש על שחרורם של ארבעה אזרחים אמריקאים הכלואים בבתי הכלא האיראניים. גם ההסכם, המעניק לאיראן הקלות בסנקציות של מיליארדי דולרים, אינו כולל מילה אחת על עצירת החתרנות האזורית והטרור הבינלאומי. לא היה צורך כי האיראנים הבינו שכל מה שהם צריכים לעשות זה לשבת חזק. הם אימצו את גישת ה"כן אנחנו יכולים" של אובמה ו"מציפים" את המשא ומתן בארה"ב.

כעת האסטרטגיה הגדולה של אובמה עשויה להיות לגיטימית מנקודת המבט שלו, אבל זה לא הגיוני לטעון שהוא השיג את ההסכם הטוב ביותר עבור ישראל והמזרח התיכון. זה פשוט לא המקרה. עם כל יום, נראה כי הבדיקות הגרעיניות ה'חזקות' הן פארסה אם יידרשו לפחות 24 ימים לביקור בבסיסים צבאיים 'לא מוגבלים' או באתרים אחרים החשודים בגרעין. אפילו מנכ"ל סבא"א יוקיה אמאנו לא הצליח להרגיע את הקונגרס כי לו ולפקחים שלו תהיה הגישה הדרושה.

למעשה, השר קרי שוב המחיש את הלך הרוח של ממשל אובמה. היא בנויה על השכנוע של האייתוללה עלי חמינאי של קרי כי וושינגטון הייתה ברמה להציע ולכבד ויתורים גרעיניים גדולים. (כמו פשוט להכניס את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן לנפטלין למשך עשר שנים במקרה הטוב). ממשל אובמה היה צריך אפילו להוכיח את כוונותיו הטובות בפני נותנת החסות הגדולה ביותר של הטרור הבינלאומי! במאמר קודם שיערתי שקרי מראה תסמינים של 'תסמונת שטוקהולם' על ידי הזדהות עם בני שיחו האיראנים. בראיון יוצא דופן למגזין אטלנטיק, קרי המחיש זאת עוד יותר על ידי ההגנה הנמרצת האחרונה שלו על המנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי:

"האיתוללה האמין כל הזמן שאנחנו לא אמינים ושאי אפשר לנהל איתנו משא ומתן, שנדפוק אותם".

וקרי, שפועל כדובר האייתוללה חמינאי, הזהיר שאם הסנאט האמריקני יעז לחסום את ההסכם:

"זה יהיה ההברקה האולטימטיבית."

השר קרי, מי באמת מתבאס?

בעוד שהנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו ימשיכו לסלק זאת מילולית, סנאטור דמוקרט אמריקאי מרכזי, צ'אק שומר מניו יורק, הטיל פצצת מפלגה - שומר אומר כי לאחר מחקר מדוקדק הוא יצביע נגד ההסכם:

"מבחינתי, אחרי עשר שנים, אם איראן תהיה אותה אומה כמו היום, יהיה לנו מצב גרוע יותר עם ההסכם הזה מאשר בלעדיו".

בעיני, אחרי עשר שנים, אם איראן תהיה אותו אומה כמו היום, יהיה לנו מצב גרוע יותר עם ההסכם הזה מאשר בלעדיו.

בניתוח שלו באתר Medium, שומר מורה על העסקה, הפרק והפסוק. משטר הפיקוח פגום ולא 'בכל מקום ובכל זמן'. באשר לסנקציות המכונה "סנק-בק", הן לא יהיו ניתנות ליישום. בקיצור, אם לאיראן הייתה סבלנות, היא הייתה יכולה פשוט לחכות עשר שנים ואז לפרוץ לנשק גרעיני. שומר גם דחה את הרעיון שהסכם הגרעין עלול לגרום בסופו של דבר לשינוי משטר, רעיון שגם אובמה וגם קרי דחפו.

"גם המנהיגים האיראנים אחזו באחיזה הדוקה וללא ירידה באיראן, ושמרו בהצלחה על הדיקטטורה האכזרית והתיאוקרטית שלהם עם מעט איום. מי אמר שהדיקטטורה הזו לא תנצח עוד עשר, עשרים או שלושים שנה?"

השיעור הצפון קוריאני...

ההיסטוריונית האמריקאית ברברה טוכמן התייחסה ל'פנס על הירכתיים' על כך שלעתים היא מתבססת על ניסיון העבר כדי לעזור להאיר את העתיד. בואו נסתכל על הסכם גרעין דומה שארה"ב חתמה עם צפון קוריאה ב-1994. איך זה התפתח? באותו זמן, הנשיא ביל קלינטון הציג את זה לאמריקה כהצלחה גדולה:

"זו עסקה טובה עבור ארה"ב שצפון קוריאה תקפיא ותפרק את תוכנית הגרעין שלה. דרום קוריאה ובעלות בריתנו האחרות יהיו מוגנות טוב יותר. העולם כולו יהיה בטוח יותר ככל שנאט את התפשטות הנשק הגרעיני".

נשמע מוכר? פשוט תחליף את איראן בצפון קוריאה וישראל בדרום קוריאה. למעשה, צפון קוריאה ואיראן הן בעלות ברית.

ג'ון אי. מקלוהן היה סגן מנהל ה-CIA משנת 2000 עד 2004, וכיום הוא מלמד באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בכתבה באתר יאהו, מקלוהן משווה את שני המקרים, ואומרת שזאת תהיה איוולת להכחיש את הסיכונים בעסקה האיראנית.

אכן, הכחשה תהיה חסרת תועלת, מה גם שדוגמה מזהירה תביט לנו בפנים.

המומחה לגרעין נזכר שצפון קוריאה הייתה אמורה לפרק את מתקני הגרעין שלה שהיו מסוגלים לייצר פלוטוניום בדרגת נשק בתמורה לסיוע בבניית כורים פחות מתקדמים למטרות שלום:

"אבל במהלך העשור האחרון, צפון קוריאה ביצעה שלושה ניסויים גרעיניים וכעת יש לה כעשר פצצות (גרעיניות). בתוך חמש שנים זה יכול לקבל עוד עשר, לפי המכון האמריקאי-קוריאה באוניברסיטה שלי. לצפון יש גם תוכנית טילים חזקה, עם צי של טילים לטווח קצר ובינוני, והוא טוען שהוא יכול לשגר ראש נפץ גרעיני על אחד... מאז שנות ה-90, צפון קוריאה עובדת על טיל בליסטי בין-יבשתי ארוך טווח (ICBM) ."

לאחר שהושג הסכם המסגרת של לוזאן, מזכירי המדינה לשעבר של ארה"ב, ג'ורג' שולץ והנרי קיסינג'ר, פרסמו ביקורת, שהביעו דאגות קשות לגבי הסכם הגרעין המתהווה. עם זאת, שני המבקרים אמרו שהם ישמרו את שיקול דעתם עד לסיום הפרוטוקול הסופי. יהיה מעניין לראות איזה אור ישליכו שני המאורות הללו על ההסכם השנוי במחלוקת.