הסיוט של נתניהו – 'כל ממזר מלך!'

"בקרס ובנוכל", ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, חיבר ככל הנראה רוב של אחד בכנסת המונה 120 חברים. גם בזמן שאני כותב, חבר הכנסת של הליכוד איוב קרא איים שלא להתייצב להצבעת האישור הנדרשת בכנסת ב-13 במאי, אלא אם ביבי יבטיח תחילה להפוך אותו לשר בממשלה. זה ממחיש את הסיוט שעומד בפני נתניהו כעת: לכל אחד מהרוב הזעיר שלו יהיה הכוח להפיל את הקואליציה הרעועה החדשה שלו המורכבת מהליכוד הימני, הבית היהודי בימין הקיצוני ומפלגת כחלון המרכז. יש ביטוי עברי מילולי שמתאר את זה בצורה מושלמת: 'כל ממזר יהיה מלך!'

לאחר שהוכתר ל'ביבי, מלך ישראל', נתניהו בקושי הצליח להדביק יחד קואליציה ימנית-חרדית קיצונית-קיצונית שתכבול את ידיו כראש ממשלה הן במדיניות החוץ והן במדיניות הפנים. למרבה האירוניה, ביבי עצמו זירז את מצבו העגום כעת בכך שפיטר את השותפים הקואליציוניים המתונים לשעבר, יאיר לפיד וציפי לבני, בטענה שהם אי אפשרו למשול. אבל אחרי שהשיג את מה שכולנו כידנו כניצחון מדהים בבחירות ב-17 במרץ, איך ביבי הצליח להעביר את זה למצוקה הנוכחית שלו? הייתה לו ברירה? לא ממש.

המפלגות הדתיות החרדיות יצאו מהבחירות כשהן מחזיקות במאזן הכוחות, והן בחרו ללכת עם ביבי ולא עם יצחק הרצוג של העבודה. מתפקידם כמלך, ש"ס ויהדות התורה חלבו אז את ביבי על כל מה שהיה שווה. על פי ההערכות הם יצאו עם מענקים של עד שני מיליארד דולר למוסדות החינוך והדת שלהם, למשפחות גדולות (לחרדים יש בממוצע שבעה עד שמונה ילדים), והכנסה מובטחת לגברים שלומדים תורה את כל התורה. חיים תוך פטור משירות צבאי. זאת לאחר שלפני עשר שנים, שר האוצר נתניהו קיצץ את המענקים הללו בטענה שיש לעודד את החרדים להגיע לעבודה. ממשלתו היוצאת אף העבירה חוק שיעמיד לדין משתמטים מגיוס דתיים (אבל רק החל מ-2017), אבל כל זה עבר כעת על ידי המועצה. חבר כנסת חרדי אחד, יעקב אייכלר, הגיב ואמר:

"מה העניין הגדול? נתניהו רק החזיר את מה שלקח מאיתנו לפני עשר שנים כשר אוצר!"

אבל למרות שהמשא ומתן הקואליציוני הזה כשר, הוא מסריח לגן עדן אצל רוב הישראלים. העובדה היא שיצחק הרצוג של העבודה היה כנראה נותן את אותם תמריצים לחרדים אילו היו בוחרים לתמוך בו. מה גם שנתניהו הסכים להעניק לחרדים שליטה כמעט מלאה לא רק בענייני דת, אלא בנושאים עדינים כמו נישואין וגירושין.

כאשר הפגיעה תיכנס, היא עלולה להוביל לגל גובר של גרירת טינה

יש צד מסוכן להרג-יתר החרדי הזה, שהרבה ישראלים חילונים תופסים כ'סחיטה פוליטית'. כאשר ההשפעה תתחיל היא עלולה להוביל לגל גובר של טינה כלפי החרדים. (מאיפה יגיע המימון הציבורי - מתקציבי השירותים החברתיים המצטמצמים ממילא או מההוצאה הצבאית האדירה של ישראל?)

ברגע שהחרדים הכריזו על נתניהו, זה נגמר. הרפורמטור הכלכלי משה כחלון הלך בעקבותיו ועלה על עגלת נתניהו עם הצעת שר האוצר והגיבוי של ביבי לרפורמות הכלכליות הדרושות. אז סברו שראש הממשלה משוחרר מהבית עם מפלגת הבית היהודי של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן הבאים בתור. אבל ברור שבכיסא הנהג, בנט גם עשה מציאה קשה בכך שדרש לא רק את תיק החינוך לעצמו אלא גם למשרד המשפטים על הסיידקיסטית המסנוורת שלו איילת שקד, מהנדסת מחשבים כריזמטית שהפגינה לשון חדה כדי להשלים את הפוליטיקה שלה. כישורים.

יתרה מכך, המתנחל אורי אריאל ישלוט בענייני המתנחלים. ברמה אחרת, גם בנט וגם שקד נמצאים בספר הרע של שרה אשתו של ביבי, ולכן גלולה מרה לראש הממשלה לבלוע, אבל לבלוע הוא חייב. כל פרשן פוליטי ישראלי ששווה את המלח שלו אז חזה שנתניהו סוף סוף חופשי הביתה אחרי שבועות של התמקחות קואליציונית. כל מה שנותר לעשות הוא להציע לאביגדור ליברמן לשמור על תפקידו הנוכחי כשר החוץ ו'בוב דוד שלך', נתניהו היה חוצב את הרוב של 67 המושבים שלו בכנסת המונה 120 חברים.

אבל כפי שקורה לעתים קרובות בפוליטיקה הישראלית - פצצה פוליטית! ליברמן כינס את הוועדה שלו בת שישה חברים ושאל כל אחד מה לדעתו המפלגה צריכה לעשות. מתוך מחשבה שלליברמן לא הייתה ברירה אלא להצטרף לקואליציה בתנאים של נתניהו, הם תמכו ברעיון. בתגובה טיפוסית דמוית פוטין ליברמן השיב משהו כמו:

"אחרי ששמעתי כל אחד מכם אומר שעלינו להצטרף לקואליציה, אני משוכנע יותר מתמיד שלא צריך!"

ככל הנראה רותח על כך שנתניהו גרם לו להמתין אחרון בתור, ואחרי שכמה מחבריו לשעבר בכנסת ובכירי המפלגה נתונים לחקירה אינטנסיבית במשטרה בחשד לנזקים, ליברמן הוציא את הטחול שלו על נתניהו בכך שהותיר לו את המינימום המינימלי של רוב שישים ואחד מנדטים. האם תאגיד כל כך לא יציב יכול לשרוד? לא רק מפלגתו של בנט תלחצו לבניית התיישבות כמו גם עמיתיו של ביבי בליכוד. תוסיפו לכך את הכעס על נתניהו בתוך הליכוד של אותם ראשי חזית שרוצים ולא יזכו לתפקיד בקבינט אחרי שנתניהו חילק את רוב תיקי השרשור לשותפות הקואליציה.

ואז יש את המחנה הציוני של יצחק הרצוג. מדברים על כך שביבי מנסה לתמרן את מה שהיה העבודה לתוך הקואליציה שלו על ידי השלכת בנט בעתיד. זה ייתן לו מרחב התנועות בזירה הבינלאומית אם הרצוג יהפוך לשר החוץ שלו. בינתיים, ביבי ישמור את משרד החוץ לעצמו באומרו:

"רוב של 61 זה בסדר אבל פלוס עדיף!"

על פניו, מדובר ברמיזה לכך שלליברמן יש מחשבה שניה ובסופו של דבר עלה על הסיפון ויחזיר את העבודה הישנה שלו. אבל זה יכול לחול גם על הרצוג והעבודה. כפי שראינו, ליברמן הוא אישיות כספית - אי אפשר לחזות מה הוא יעשה. אולי אחרי שיעביר את נתניהו דרך הסחיטה הוא יירגע ויחזור לחיק הקואליציוני.

אבל תהיה התנגדות עזה בלייבור להצלת ביבי על ידי חיזוק הקואליציה שלו. שלי יחימוביץ', שהודחה מראשות המפלגה על ידי הרצוג, תוביל קמפיין נגד מהלך כזה, אם הרצוג יבחר בכך. בלייבור מאמינים שימיו של ביבי ספורים וזה רק עניין של זמן עד שהקואליציה שלו תקרוס. גם נתניהו עצמו יצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע את מפלגתו לאחד כוחות עם העבודה.

הבעיה עם אגפי המרכז והשמאל של ישראל היא שהם צריכים מנהיג חזק - מישהו שהציבור מאמין שיכול להתמודד עם האיום הגרעיני האיראני ולנווט את המדינה דרך ים האלימות האיסלאמיסטית ששוטף כעת את האזור. יצחק רבין ז"ל הצליח פעם להוביל ממשלת מיעוט, אבל למרבה הצער יצחק הרצוג לא הראה שהוא בליגה של יצחק רבין. למרבה הצער, הוא יותר אד מיליבנד.