נמל חיפה

לאורך ההיסטוריה שימש מפרץ חיפה נמל בטוח לאניות בים התיכון. בנימין זאב הרצל זיהה את הפוטנציאל והחשיבות של הנמל והעיר חיפה במדינה החדשה, והנמל הבריטי נפתח רשמית ב-31 באוקטובר 1933.

מפרץ חיפה תמיד היה מקלט לאנשי ים. כאשר הצלבנים כבשו את חיפה בשנת 1100, היא הפכה לעיירה חשובה ולנמל הראשי של טבריה בירת הגליל. הנמל התקלקל בתקופת שלטונם של הממלוכים, והיה לו מוניטין של מאורה של פיראטים במאה ה-18.

עד תחילת המאה ה-20 שימשה עכו כנמל הראשי של האזור. עם זאת, בסופו של דבר הנמל נסתם בסחף, ולא היה מסוגל להכיל ספינות גדולות. הראשון שזיהה את הפוטנציאל והחשיבות של הנמל והעיר חיפה היה בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המדינית, שב-1898 כתב תיאור נבואי של העיירה בספרו "אלט-נוילנד".

בניית הנמל החלה ב-1922, ונפתחה רשמית ב-31 באוקטובר 1933. המהנדס הבריטי סר פרדריק פאלמר סקר את החוף מטעם המנדט הבריטי ואישר שחיפה תהיה האתר המתאים ביותר לנמל מים עמוקים. הנמל אפשר לחיפה לפרוח, ובשנת 1936 מנתה העיר למעלה מ-100,000 תושבים.

לנמל חיפה היה חלק מפואר בהיסטוריה של תחייתו של עם ישראל ששימש שער הכניסה למאות אלפי עולים שהגיעו דרך הים לפני קום מדינת ישראל. מלחמת השחרור וסגירת הגבולות עם מדינות ערב הפכו את חיפה לשער של ישראל לשאר העולם.