פרופ' יוסף אמרי

פרופסור יוסף אמרי מוענק בפרס EMET על מחקריו שהובילו להיווצרותה ולפיתוחה של הפיזיקה המזוסקופית, על גילוי תופעות חשובות בתחום עם השלכות על מכשירים אלקטרוניים המשמשים בננוטכנולוגיה ועל עבודותיו פורצות הדרך בחקר הפיזיקה. בכלל ופיזיקה של החומר המעובה בפרט.

פרופ' יוסף אמרי נולד בתל אביב בשנת 1939. את התואר השני שלו בהצטיינות מיוחדת באוניברסיטה העברית בשנת 1961 ותואר דוקטור ממכון ויצמן בשנת 1966, עבד במרכז למחקר גרעיני שורק. הוא פרופסור מקס-פלנק לפיזיקה קוונטית במחלקה לפיסיקת החומר המעובה במכון ויצמן למדע, ושימש שם כמנהל מרכז מינרווה לפיזיקה תיאורטית של אלברט איינשטיין ומרכז מוריס וגבריאלה גולדשלגר לננו-פיסיקה. לאחר תקופת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת קורנל, הוא הצטרף לאוניברסיטת תל אביב ב-1969, ולאחר מכן עבר למכון ויצמן ב-1986, שם יזם את מרכז בראון סובמיקרון. הוא היה פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות ומרכזי מחקר, כולל אוניברסיטת ייל, המעבדה הלאומית ברוקהייבן, אוניברסיטת קליפורניה וה-Wissenschaftskolleg בברלין. הוא גם החזיק בקתדרה לורנץ באוניברסיטת ליידן ובקתדרה פסקל ב-Ecole Normale Superieure בפריז. הוא היה יועץ מדע מובהק בחטיבת המחקר של IBM וכיום הוא יועץ מיוחד למדעי הננו של אוניברסיטת בן-גוריון וחבר בוועדה הלאומית לננוטכנולוגיה.

תחומי המחקר שלו משתרעים על חלק גדול מהחומר המעובה והפיסיקה הסטטיסטית, החל ממעברי פאזה וקנה מידה, מוליכות-על ופיזיקה של ג'וזףסון ומערכות מופרעות אקראיות, כולל אלקטרוניות. בעקבות מחקר זה הוא היה חלוץ בתחום החדש של הפיזיקה המזוסקופית, שהיה המבשר של רוב מדעי הננו המודרניים. ספרו Introduction to Mesoscopic Physics, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, הוא ספר לימוד סטנדרטי בתחום.

יוסף אמרי הוא חבר באקדמיה האירופית לאמנויות ולמדעים (זלצבורג), באקדמיה האירופית לאמנויות, מדעים ומדעי הרוח (פריז) ובאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא זכה במספר פרסים, ביניהם פרסי ויצמן, הומבולדט, רוטשילד וישראל. הוא חינך מספר סטודנטים, שרבים מהם משמשים כפרופסורים או מובילי מחקר.