תל חי ("גבעת החיים" בעברית) הוא שמו המודרני של יישוב בצפון ישראל, מקום קרב מוקדם בסכסוך הערבי-ישראלי, שבו מתו שמונה שומרים יהודים כאשר מאות ערבים תקפו את היישוב.
תל חי הייתה מיושבת לסירוגין מאז 1905 והתיישבה לצמיתות כמאחז גבול ב-1918 בעקבות תבוסת האימפריה העות'מאנית. האזור היה נתון לאחר מכן להתאמות גבול לסירוגין בקרב הבריטים והצרפתים. ב-1919 ויתרו הבריטים על החלק הצפוני של הגליל העליון ובו תל חי, מטולה, חמרה וכפר גלעדי לשטח השיפוט הצרפתי.
בינואר 1920 נהרגו שני חברי תל חי בהתקפה ערבית, וביום י"א באדר תש"ח (1 במרץ 1920) מתו שישה נוספים כאשר מאות ערבים תקפו את היישוב, ביניהם החד-זרוע הרוסי-יהודי. לוחם העצמאות יוסף טרומפלדור, מפקדם הצעיר של השומרים. על שמם נקראה העיר קריית שמונה, ממש עיר השמונה.
תל חי ננטש, אך הקרבות לא הסתיימו במשך חודשים נוספים, ולאחר מכן חזרו המתנחלים לשקם את בתיהם. בשנת 1921 יושב תל חי מחדש ובשנת 1926 נקלט בקיבוץ כפר גלעדי. מאז, תל חי היא סמל לגבורה. מדי שנה, י"א באדר, מתקיים טקס זיכרון רשמי לטרומפלדור וחבריו בבית העלמין בכפר גלעדי הסמוך, שם נקברו הצעירים הלוחמים בקבר משותף. בבית הקברות ניצב פסל של אריה שואג, שפסל אברהם מלינקוב ב-1926, כביטוי לעוצמתם.
עִבְרִית 
English