הקרב על ירושלים

ישראל מציינת את יום השנה לאיחוד ירושלים. קראו על שחרור העיר והמכתב ששלח ראש הממשלה אשכול למלך ירדן חוסיין לפיו ישראל לא תנקוט נגדו פעולות אם יפסיק פעילות עוינת.

1967 מלחמת ששת הימים

טרוריסט ערבי הסלימו את הפשיטות שלהם מעבר לגבול מצרים וירדן, יחד עם הפצצות ארטילריות סוריות מתמשכות על יישובים חקלאיים בצפון הגליל והצטברות צבאית מסיבית על ידי מדינות ערב השכנות. כאשר מצרים שוב העבירה מספר רב של חיילים למדבר סיני (מאי 1967), הורתה לכוחות שמירת השלום של האו"ם (הפרוסים מאז 1957) לצאת מהאזור, הטילה מחדש את המצור על מיצרי טיראן ונכרתה בברית צבאית עם ירדן, ישראל. מצאה את עצמה מתמודדת עם צבאות ערב עוינים בכל החזיתות.

מכיוון שמצרים הפרה את ההסדרים שהוסכם עליהם בעקבות מסע סיני ב-1956, ישראל פנתה לרשותה להגנה עצמית, ופתחה במתקפת מנע (5 ביוני 1967) נגד מצרים בדרום, ולאחריה התקפת נגד נגד ירדן במזרח ובמזרח המדינה. ניתוב כוחות סוריים שהתבצרו ברמת הגולן בצפון.

בתום שישה ימי לחימה, הוחלפו קווי הפסקת האש הקודמים בקווים חדשים, כשיהודה, שומרון, עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן בשליטת ישראל.

בתום שישה ימי לחימה, הוחלפו קווי הפסקת האש הקודמים בקווים חדשים, כשיהודה, שומרון, עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן בשליטת ישראל. כתוצאה מכך, כפרי הצפון שוחררו מ-19 שנים של הפגזה סורית חוזרת; הובטח מעבר הספנות של ישראל וישראל דרך מיצרי טיראן; וירושלים, שהייתה מחולקת תחת שלטון ישראלי וירדני מאז 1949, אוחדה מחדש בסמכותה של ישראל.

קרב ירושלים

הקרב על ירושלים החל בבוקר ה-5 ביוני 1967 כאשר הירדנים פתחו באש לאורך כל קו הפסקת האש. באותו אחר הצהריים הירדנים כבשו את ארמון המושל. פיקוד המרכז של צבא ישראל בפיקודו של אלוף עוזי נרקיס העביר את חטיבת "הראל" לחזית ירושלים. כוח זה קרע את עמדות האויב של "הר אדר" ו"עבדול עזיז" וכבש את "נבי סמואל".

עד הבוקר של ה-6 ביוני הגיע כוח זה לכביש ירושלים-רמאללה והסתער על "תל-אל" ו"גבעת המבתר". בנוסף הועלתה חטיבת צנחנים למעלה. הנחיותיה היו לפתוח את הדרך להר הצופים ולמוזיאון רוקפלר כדי להתמקם לפרוץ ל"עיר העתיקה" בירושלים בהתראה קצרה מאוד.

הדרך להר הצופים פונתה כעת והקטע הצפון מזרחי של ירושלים שוחרר.

כוח זה חתך את קו החזית של העיירה וכבש את האקדמיה לשוטרים, גבעת התחמושת, שער מנדלבאום, הרובע האמריקאי ו"ואדי ג'וס". הדרך להר הצופים פונתה כעת והקטע הצפון מזרחי של ירושלים שוחרר.

תפקידו של מלך ירדן חוסיין

כשהחלה המלחמה, ישראל עשתה כמיטב יכולתה להימנע מעימות עם ירדן. אבל בבוקר ה-5 ביוני 1967 הפציץ הצבא הירדני את מערב ירושלים, פרברי תל אביב וכן מטרות בגליל. ראש הממשלה אשכול שלח למלך חוסיין מכתב לפיו ישראל לא תנקוט נגדו פעולות אם יפסיק פעילות עוינת. ירדן, לעומת זאת, קיבלה מידע מוטעה על ניצחונות ערבים שנבעו מקהיר, ודחקה קדימה. הם שלחו חיילים להר הצופים ולרכס גבעת הממשלה בירושלים. הכוחות הירדניים אולי היו מסתדרים טוב יותר, אלמלא הגילוי הישראלי של טעות מודיעין ירדנית גדולה. ואכן, הרדיו הירדני שידר את תוכניותיו הצבאיות כשעה לפני ההיערכות בפועל.

ראש הממשלה אשכול שלח למלך חוסיין מכתב לפיו ישראל לא תנקוט נגדו פעולות אם יפסיק פעילות עוינת.

לאחר מספר ניצחונות מכריעים בשדה הקרב, עשה אשכול ניסיון אחרון לסיים את הלחימה הירדנית-ישראלית. הוא שלח לחוסיין מכתב וביקש שיחזיר את חייליו. אם חוסיין יענה, ישראל לא תשתלט על העיר העתיקה בירושלים. פנייתו של אשכול לא נענתה. פיקוד המרכז הפעיל את חטיבת הצנחנים שכבשה את הר הזיתים ואת רכס הר הצופים. כוחות אלו פרצו דרך שער האריות אל 'העיר העתיקה' והניפו את דגל ישראל מעל הכותל המערבי (השריד האחרון שנותר מבית שני), ומאז ירושלים נמצאת בידי ישראל.

יום ירושלים

בעקבות הניצחון במלחמת 6 הימים, ב-27 ביוני 1967, הגישה הממשלה לכנסת שלוש הצעות חוק. הצעות אלו קבעו את איחודה האפקטיבי של ירושלים ואישרו את החלת החוק הישראלי בכל אזור העיר המאוחדת. הגבולות המוניציפליים של העיר שונו ושטחה הוגדל פי שלושה: מ-38,100 דונם ל-110,000 דונם. במקביל התקבל חוק שאפשר גישה חופשית למקומות הקדושים לבני כל דת. בשנת 1980 התקבל חוק יסוד: ירושלים. חוק זה קבע שירושלים היא בירת ישראל ומיקומן של כל רשויות המדינה.

ב-12 במאי 1968 החליטה הממשלה להפוך את כ"ח באייר לחג הסמלי, יום ירושלים, ליום המסמל את המשך הקשר ההיסטורי של העם היהודי לירושלים. 30 שנה לאחר מכן, חג זה עוגן בחוק: ב-23 במרץ 1998 העבירה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את "חוק יום ירושלים", שקבע כי התאריך בו שוחררה ירושלים במהלך ששת הימים. מלחמה הייתה כעת חג לאומי.