הקשר המחפיר שנקשר בין השואה לנכבה

Palestinian girl demonstrates on Nakba Day (Shy Halatzi | CC Wikimedia Commons)
ילדה פלסטינית מפגינה ביום הנכבה (חלצי הביישן | CC Wikimedia Commons)

השואה והנכבה שימשו, על ידי שני העמים, ליצירת הזיכרון הלאומי הקולקטיבי. אלא שיש הבדל בלתי נתפס: היהודים השתמשו בזיכרון הקולקטיבי הזה כדי לבנות, בעוד שהערבים משתמשים בו כדי להעצים את השנאה והטינה.

ביום שני הבא יערוך מכון ון ליר ירושלים אירוע על השואה והנכבה המבוסס על ספר שכותרתו "השואה והנכבה: זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית-ערבית".

קיבלתי הרבה הודעות זועמות מניצולי שואה. מאיפה, שואל אחד מהם, הם קיבלו את האומץ ליצור קשר בין השואה לנכבה? המכון טוען שהם לא מתכוונים לערוך השוואה, ניסיתי להסביר לו. מה שהם מתכוונים הוא שבין שתי האומות, מדובר באירועים מכריעים שהשפיעו על זהותם. בספר יש מאמרים, הוספתי, שדווקא מדגישים את ההבדל. הוא לא השתכנע. האמת, גם אני לא הייתי.

כבר שנים רבות שיש בינינו מי שמנסה למזער את השואה. פרופסור אחד אפילו ביקש למחוק אותו מהזיכרון. הרעיון הוא ששיחה המבוססת על קורבנות מביאה לשנאה בין העמים, שוביניזם, לאומיות ואפילו פאשיזם.

כבר שנים רבות שיש בינינו מי שמנסה למזער את השואה. פרופסור אחד אפילו ביקש למחוק אותו מהזיכרון. הרעיון הוא ששיחה המבוססת על קורבנות מביאה לשנאה בין העמים, שוביניזם, לאומיות ואפילו פאשיזם. אבל הנכבה? אותם אנשים טוענים שצריך לטפח ולרומם את הנכבה, דווקא את הנכבה. הם רוצים שתהיה יותר ויותר התמקדות בנכבה, כדי שנוכל להבין את הקטסטרופה שחווה הצד השני. מי שהתנגדו לשיחות המבוססות על קורבנות הם פתאום התומכים הגדולים ביותר של נקודת מבט כזו.

לא כל המאמרים בספר הם חלק מתעשיית השטויות הזו. אבל עצם החיבור בין השואה והנכבה מעיד שהספר הוא או טעות, או טירוף. הרי אותם נציגים של כוחות הקידמה, ומכון ון ליר, לא כתבו ספר וגם לא ערכו אירוע על הנכבה היהודית – הפוגרומים וגירוש מאות אלפי יהודים ממדינות ערב. והם לא כתבו ספר וגם לא ערכו אירוע על התפקיד שמילא המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בעידוד מפעל ההשמדה היהודי. ואין סיכוי שחובבי הנכבה יספרו לתלמידיהם, או יפרסמו מאמרים, על כך שבאותן שנים העברת אוכלוסין הייתה הנורמה, וזו הייתה חוויה משותפת לעשרות מיליוני אנשים. אף אחד מהם אינו פליט כיום. חוץ מהפלסטינים. זה לא יקרה, כי בחלקים מסוימים של האקדמיה הישראלית, הנכבה הפכה לאסכולה ההגמונית.

הנכבה היא עובדה. אנחנו יכולים וצריכים להשתתף בכאבם של הסובלים. העניין הוא שבניגוד לעשרות המיליונים שחוו גם גירוש, הערבים השתמשו בנכבה למטרה אחת בלבד: להילחם נגד ישראל.

הנכבה היא עובדה. אנחנו יכולים וצריכים להשתתף בכאבם של הסובלים. העניין הוא שבניגוד לעשרות המיליונים שחוו גם גירוש, הערבים השתמשו בנכבה למטרה אחת בלבד: להילחם נגד ישראל.

מאמר זה פורסם מחדש באישור על ידי www.ynetnews.com. לחץ כאן כדי להמשיך לקרוא.

 

 

חזרה למעלה