טבח השיירה הרפואית של הדסה

הטבח בשיירת הרפואה של הדסה התרחש ב-13 באפריל 1948, כאשר שיירה אזרחית, בליווי מיליציית ההגנה, שהביאה ציוד רפואי וביצור וכוח אדם לבית החולים הדסה הר הצופים נקלעה למארב של כוחות ערב. 79 יהודים, כולל רופאים ואחיות, נהרגו בפיגוע.

בשנת 1948, בעקבות תוכנית החלוקה של האו"ם ובציפייה להכרזת העצמאות של ישראל, הגישה לבית החולים הדסה ולקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, נחסמה ירושלים על ידי הערבים. הגישה היחידה הייתה דרך כביש צר, באורך קילומטר וחצי.

ב-13 באפריל יצאה לפנות בוקר שיירה של שתי מכוניות ליווי של ההגנה, שני אמבולנסים ושני אוטובוסים לבית החולים. בסביבות השעה 9:45 נפגע הרכב המוביל ממוקש והשיירה הותקפה על ידי כוחות ערביים כשהם ריססו אש מקלעים. לאחר שהאוטובוסים החלו לדלוף בנזין, הם הוצתו על ידי בקבוקי תבערה (פצצות בנזין).

כוחות בריטיים הגיעו לעזרת השיירה, אך היו ברשותם משאבים מוגבלים בלבד. אחד האנשים הראשונים במקום היה מייג'ור ג'ק צ'רצ'יל. צ'רצ'יל ו-12 אנשיו סיפקו את אש החיפוי שהם יכלו נגד מאות ערבים. בעקבות הטבח פיקח צ'רצ'יל על פינוי 700 חולים וצוותים מבית החולים.

שבעים ותשעה יהודים נהרגו מירי במהלך הלחימה או נשרפו כאשר מספר כלי רכב הוצתו. עשרים מהן היו נשים. בין ההרוגים היו ד"ר חיים יאסקי, מנהל בית החולים וד"ר משה בן דוד, שיועד לעמוד בראש בית הספר החדש לרפואה (שהוקם בסופו של דבר על ידי האוניברסיטה העברית בשנות החמישים). רבות מהגופות נכוו כל כך עד שלא ניתן היה לזהותן. הם נקברו בקבר אחים בבית העלמין בסנהדריה, ירושלים. במשך שנים רבות חשבו שמספר הנפגעים הוא 78, אך לאחרונה אושר כי מדובר ב-79. חייל בריטי אחד מת גם הוא בתקיפה.

לאחר התקיפה לא הצליחו שיירות להגיע לבית החולים עקב המשך ההתקפות בכביש, ולמרות הבטחות הבריטים לסיוע. המצב במתחם הפך עגום, וההחלטה התקבלה לפנות את בית החולים בתחילת מאי, מה שמותיר צוות של 200 עובדים ב-50 מיטות מופחתות. בית החולים נסגר למעשה עד סוף מאי, מכיוון שאספקה לא יכלה להגיע אליו, אם כי נותרו מספר קטן של רופאים וסטודנטים. ביולי גובשה עסקה שבה הר הצופים הפך לאזור של האו"ם, עם 84 שוטרים יהודים שהוקצו לשמור על בית החולים שנסגר כעת.

ב-1949 הפך בית החולים למובלעת ישראלית מפורזת, עם שטח הפקר קטן צמוד (המכיל בית קברות צבאי של בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה בפיקוח בריטי) ושאר חלקי הר הצופים ומזרח ירושלים הפכו לירדנים. ממשלת ישראל ותורמי הדסה הקימו אז מחדש את בית החולים במערב ירושלים הישראלית, עם צוות בית החולים המקורי (בית החולים הדסה עין כרם). בית החולים הר הצופים חידש את שירותי הרפואה רק לאחר מלחמת ששת הימים. במלאת שישים שנה לטבח, העיר ירושלים שם רחוב לכבודו של ד"ר חיים יאסקי, שהוביל את השיירה הרעה.