ילדי טהראן

'ילדי טהרן' הייתה קבוצה של כאלף ילדים יהודים, רובם יתומים, שהגיעו לארץ ישראל דרך איראן בפברואר 1943. ישראקאסט מביאה לכם רצף תמונות המציגות את 'ילדי טהרן' מגיעים לישראל.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, נמלטו מפולין כ-300,000 יהודים למען ברית המועצות. חלקם היגרו לסיביר; אחרים הגיעו לרפובליקות הסובייטיות במרכז אסיה. מורעבים, חולים ונזקקים, הם שהו במחנות שונים לאורך דרכם. בצעדה הארוכה הזו, על כל תלאותיה, איבדו אלפי ילדים את הוריהם.

בשנת 1942 נחתם הסכם בין ממשלת פולין הגולה לממשלת ברית המועצות לפיו פליטים פולנים שהגיעו במקרה לשטח סובייטי יתגייסו לצבא הפולני (צבא אנדרס). אושרה הגירתם של 24,000 חיילים ופליטים פולנים, ומאפריל עד אוגוסט 1942 הם נלקחו דרך הים הכספי לטהראן. ביניהם היו כ-1,000 ילדים יהודים ו-800 מבוגרים יהודים. רוב הילדים היו יתומים; מיעוט הגיע עם הורה אחד וחלק עם שניהם. למספרם היו הורים שנשארו בברית המועצות והעבירו את הילדים, כתקווה אחרונה להשאירם בחיים, לבתי יתומים פולניים בהנחיית כמרים ונזירות; חלק מהילדים הללו הגיעו גם לטהרן. בטהרן הקימו הפליטים היהודים הבוגרים בית יתומים בסיוע פעיל של הקהילה היהודית.

טיפול בילדים יהודים בטהרן

שני שליחי הסוכנות היהודית, ראובן שפר ואברהם זילברברג, נשלחו מארץ ישראל מיד עם הגיעה לארץ הידיעה על בואם של הילדים היהודים, והם פתחו משרד ארץ-ישראלי. באוקטובר 1942 יצאה ציפורה שרתוק, רעייתו של ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, משה שרתוק (לימים שרת), לטהרן כדי לנהל את בית היתומים, בית הילד היהודי, יחד עם קבוצת חלוצים ציוניים. הגיע עם הפליטים. לא הוענקו עוד אשרות כניסה לאיראן לשליחים הפלסטינים. היה מחסור חמור בבית היתומים, בעיקר במזון, שהיה מחסור בכל איראן. נעשה מאמץ בלתי פוסק להוציא עוד ילדים מבתי היתומים הפולנים.

בינואר 1943, לאחר שהושגו אישורי הגירה משלטונות המנדט וספינה מהשלטונות הבריטיים באיראן, הפליגו הילדים ומלווייהם לקראצ'י שבהודו (כיום פקיסטן). משם נסעו לסואץ, וב-18 בפברואר 1943 הגיעו לארץ ישראל ברכבת. הם היו 1,230 במספר, 369 מבוגרים ו-861 ילדים; 719 מהילדים היו ללא הורים והאחרים 142 עם אחד ההורים או שניהם.

מאז יציאתם מטהראן עקבו ברגש עז את מסעם ביישוב (הקהילה היהודית המאורגנת בארץ ישראל), ולאורך כל נסיעתם ברכבת לאתלית, אלפים קיבלו אותם בהתלהבות רבה. פעילי עליית הנוער, ובראשם הנרייטה סאלד וד"ר הנס בייט, עשו מאמצים רבים לקלוט אותם, תחילה באתלית ולאחר מכן באחד-עשר מחנות מעבר, שם התאוששו וחזרו לכוחותיהם לאחר שלוש שנות סבלם.

תמונות של הילדים